אז ככה, על פניו שבט בארו נראה השבט המלוכד, ואילו קניבה נראו המפולגים, אבל אולי זה מתחיל להשתנות.

מיכל עוברת לאי הגלות עם החליפה של מעין. כלומר, נסיון של עזרה. בינתיים על החוף מעין אומרת שהיא "חזירה"...זה מבלבל מאד את קהל הצופים. מיכל צריכה ליצור אמון מחודש בקבוצה, וזה הדבר שהכי קשה לעשות. נראה שמתוך שלישיית דיוה, איגור ועידן, עידן הוא ההגון יותר, ודיוה היא הקובעת. למרות שאחרי ההדחה של סיון, כבר לא ברור מי המשפיע, שכן מה האינטרס של דיוה להפתיע אותה בהדחה? הרי היא בת בריתה. לא ראינו שום עדויות לכך שהיתה מתיחות בין סיון לאיגור. כל העת התמקדו במיכל ומאיר. כמו כן, איגור אמר על סיון ש"היא כלום" ושצריך להדיח את מיכל. ניתנה לנו תחושה שאיגור הרבה יותר מאוים ממיכל מאשר מסיון.

בכל אופן, נחזור למיכל. כדי ליצור אמון מחודש היא צריכה "לשבת" על האדם הכי משפיע בשבט. כלומר- להיצמד לדיוה ולהוכיח לה שהיא אמינה, ולא תבגוד בה. אם היא תשמור על קשר הדוק איתה, ותאפשר לה להכיר אותה לעומק, ואם היא תדבוק בזה זמן רב, דיוה עשויה להשתכנע. הבעיה היא שדיוה כבר עמוק בפחד ובשנאה, שהיא תוצר הלואי של פחד. דיוה מרחיקה אותה מעליה, ולא מאפשרת מגע. כדי להתקרב אליה, מיכל צריכה ממש להתעקש, ולעמוד באתגרי חנופה, שדיוה מעמידה בפניה, כמו להיכנע כשהיא נטפלת אליה ולוקחת דווקא ממנה את מנת הבשר במשימת החסינות. דיוה עצמה אמרה: "תיכנעי, זה ייחשב לטובתך בסופו של דבר". תחשבו איזה משפט כוחני זה!

בסך הכל דיוה לא מזלזלת במיכל. חשוב לזכור את זה גם כשאתם בעבודה. אין פה זלזול, יש פה חשש, לכן מיכל לא צריכה לחשוש להתקרב לדיוה. דיוה עצמה לא מרגישה בטוחה במקומה וחזקה. היא מנסה להוכיח זאת לעצמה מחדש כל העת. כך גם לגבי איגור- ההפגעות שלו ממאיר היא בשל חוסר הכניעה של מאיר אליו, ואי קבלת מרותו. כי כל השאר כן מקבלים. אגב- נראה שבין איגור למעין יש חיבה מסוימת. נראה בפרקים הבאים.

שני מנהיגי בארו- דיוה ואיגור הם אנשים כוחניים. הם לא הגיעו למעמדם על ידי כריזמה ועל ידי שכנוע בצדקתם, בניגוד למושיק ליפץ מהעונה הראשונה. הם התחברו לאנשים מסויימים, הובילו על ידי חוכמתם, ואחר כך חברו האחד לשני ויצרו ברית כוחנית, שמתבטאת בהחלטות פסקניות לגבי צרכים חשובים של השבט, החלטות שמי שמתנגד אליהן חוטף, ואכן אף אחד לא מעז להתנגד.

דווקא נראה שמירית כבר התרככה כלפי מיכל עוד קודם, וגם מעין. סיון פרגנה למיכל כשהביאה את השוקולדים. עם כל זאת, מיכל עדיין חשה מבויישת ועצורה. הבושה מיותרת!

יפה מאד שמיכל חזרה מאי הגלות, ולמרות שחשה שדיברו עליה רעה מאחורי הגב, לא חזרה עם מטען עלבון ושנאה אלא בקלילות ושמחה. זה בדיוק מה שצריך לעשות כדי לשרוד, מאחר שהתנהגות חיובית גוררת התנהגות חיובית. וחוץ מזה, זה שדיוה, איגור ואולי עוד מישהו לא אוהב אותה, לא אומר שכל השבט כולו חושב כך. תמיד תדעו- אם אתם במצב הזה, תמיד יש מישהו שמעריך אבל שותק!

המנהיג היחיד שלא מתעסק, כנראה, בעניין הכוחנות, הוא עידן. העדות המרכזית לכך שבשבט בארו לא ניתן לסמוך על אף אחד, היא כשאחד החזקים ביותר לא מוכן להעביר את שרשרת החסינות לאף אחד. כנראה שאפילו הוא חושב שאין לדעת מה יקרה כל רגע.

באופן כללי- שימו לב תמיד גם למי שנושא את הדגל למשימות החסינות, ולמי שקורא את הדואר. בדרך כלל זה אומר משהו על מעמדו, שעלה.  מרגע שמיכל הצילה את בארו במשימת שיווי המשקל על בול העץ, היא הלכה להביא את דואר האי עם מירית. כמו כן, בסוף משימת נגיסת הבשר, מיכל נשאה את הדגל חזרה, והיא אכן לא הודחה אחר כך, בניגוד למה שחשבנו.

שיהיו רק ימים טובים!

עָדית ג`אנה

ייעוץ ארגוני וייעוץ להתמודדות עם אנשים שמקשים עלינו

jane38@nana.co.il