מאת: צבר דולב

יש קושי מסויים בלכתוב ביקורת על אלבום אינסטרומנטלי (מוזיקה נטולת מילים) שכן יש קושי גדול בלבטא את המלודיות המוזיקליות במילים. הכל תלוי בחיבור למוזיקה והמטרה הבסיסית של המוזיקה. מוזיקה יכולה לרגש באמצעות מילים יפות ומרגשות, על ידי קצב מקפיץ או על ידי צלילים רכים ומלטפים. הכל תלוי במה האדם מחפש במוזיקה שלו, ובמצב הרוח הבסיסי בו הוא נמצא. מוזיקה כמו של להקת התפוחים, שאני מעדיף לא להגדיר אותה כלהקה אלא כהרכב מוזיקלי, מאופיינת כפאנק מקפיץ ומטריף חושים, והתחושה הבסיסית העוברת אצל האדם שמאזין למוזיקה שלהם היא פשוט כיף.

מדובר באלבום השלישי שלהם במספר שהצליח להפיל אותי ולסחוף אותי הרבה יותר מכל אלבום ישראלי שיצא לאחרונה, ואפילו שאין בו משפטי מחץ, סולואים סוחטים, ובעצם שום דבר שיכול לשווק אותם במדינה בה החוק הגלגלצי קיים, "Buzzin About" הוא פשוט אלבום מופתי.

האלבום מתחיל בשיר "Stack It Up", שיר מקפיץ ומגניב המדיף ניחוחות בלקניים בשילוב מקצב פאנק מהיר ומדליק אשר פותח חוויה מוזיקלית עטורת צלילים ומגוונת שנמשכת לאורך כל האלבום. הקולות המסומפלים בשיר תורמות לייחוד של השיר והוא בהחלט אחד הקטעים הבולטים באלבום. מחלקת כלי הנשיפה מצעידה את האלבום כמה צעדים קדימה ובשיר הזה במיוחד נשמע כי הושקעה עבודה ביצירת ההרמוניה המתבקשת ויחד עם הבס והאפקטים נוצרה פתיחה מצוינת לאלבום מצוין.

 
ככל שאנו מתקדמים עם השירים אנו מזהים התקדמות אדירה מבחינת לחן וקצב כאשר אין אף שיר הדומה לקודמו וכל שיר מתעלה באיכותו ובמקוריותו מהאלבום הקודם של הלקה "Attention".

 
בעצם כאשר מסתכלים על כל האלבום כתוצר אחד, אפשר להגדיר אותו כהרבה יותר שלם מקודמו, ואין לי מילה רעה אחת להגיד על "Attention", שכן מדובר באלבום מופתי, אך אני מוצא את עצמי מתלהב הרבה יותר מהאלבום החדש והיוצא דופן.

השירים הבולטים ביותר באלבום הם ללא ספק קטעים 8 ו-9 באלבום הלא הם "Number Two" ו-"Up-Skirt". הראשון מתחיל בספירה עד 3, השני בהרמוניית קולות ווקאלית שנמשכת לאורך כל השיר ומוסיפה לשיר מאין סדר מסוים של דמוי בתים ופזמון, מה שמייחד אותו מאוד משאר השירים. "Number Two" הוא כנראה השיר הכי מקפיץ באלבום, והוא היחידי באלבום שנושא חתימה של הלהקה עם סימפול של קולות זמרת שקוראת שוב ושוב "התפוחים", מאין הצהרת שייכות, או התגאות בשיר.

 
האלבום מסתיים בשיר בונוס - קאבר לשיר "Killing In The Name" של "Rage Against The Machine" בגירסא שהפכה את הרוק הכבד שעוטף את השיר ואת מקצב הגיטרה המחשמל לקטע מקפיץ שלא משאיר שום זכר למקור, המקצב עצמו מנוגן כמו שהוא בכלי הנשיפה, והבתים הפכו לסדרת אילתורים מכל הבא ליד, סקראצ'ים, חצוצרה באס ותופים שכמו כל האלבום, נשמעים מצוין.

כמו אלבומיהם הקודמים של ההרכב (שכל אחד מהם הוא מוצר הכרחי בכל בית בישראל) מדובר באלבום מופק היטב, כשרון אינסופי והמון אהבה למוזיקה. בלי מילים הלהקה הצליחה ליצור שלושה אלבומים שמתעלים באיכותם על מיטב האלבומים הישראליים.

עם זאת אני חושש כי עדיין אין בארץ במה למוזיקה אלטרנטיבית שכזאת, והתפוחים ימשיכו להכות בגלים מחוץ לתחומי הארץ, אך בארצנו הגלגלצית הם ישארו קטנים וישארו בין תחומי בירת המוזיקה הישראלית - תל אביב. ואפילו שאין לי מילה אחת רעה להגיד על האלבום, ושלדעתי ולדעת רבים מדובר בכשרון הרבה יותר גדול מכל בובה שאי פעם עברה במחסני כוכב נולד, אבל בארץ כמו שלנו צריך להיטים כדי להצליח, והקהל הישראלי המיושן פשוט לא יכול לאמץ לחיקו הרכב כמו התפוחים, ויאלץ להסתפק בעוד חיקוי זול עטוף בסיליקון.

קישורים : לעמוד המייספייס של התפוחים

לאתר הסקיצה פלוס