המחזה "קולות בלילה" (libera me) מאת יהושע סובול עולה בתיאטרון הקאמרי לאחר שבכורתו העולמית התקיימה בתיאטרון הלאומי הנורווגי באוסלו לפני כ- 12 שנים, ועלה לאחר מכן בפיזה, בפירנצה, בברצלונה ובוינה. זוהי דרמה אנושית ומטלטלת אודות יחסים בין אב לבין בנו, שכל מי שיצפה בה יאתר משיקים לחייו שלו.

עלילת המחזה מתארת אב ובנו אשר יוצאים למסע לילי של סגירת חשבון בעומק הפרדסים של השרון, כאשר הבן רודף ואילו האב נרדף. במסגרת העימות חסר הפשרות וחסר הרחמים ביניהם עולים סודות מן העבר, וכמו כן העימות רצוף בכעס, בקנאה, באכזבה וגם בהומור, ובסופו של דבר כל אחד מהצדדים נוטל את מלוא האחריות לתוצאה הקיצונית. הנושא המרכזי בו דן המחזה הוא האהבה והפרידה, הפחד לאבד מול הרצון להיות חופשי, וכמובן על הדומה והשונה בין שני אנשים שלכאורה קרובים כל כך.

ההצגה עלתה בתיאטרון הקאמרי במסגרת פרויקט במאים צעירים, ואיה קפלן אשר ביימה את המחזה עשתה עבודה טובה מאוד, והצליחה יחד עם השחקנים ליצור מערכת יחסים טעונה, מעניינת ובעלת רבדים רבים בין האב לבין הבן. יצוין, כי ההצגה מועלית באולם קאמרי 3, חלל אשר עוצב ע"י רות דר עבור ההצגה "המלט", ומאז שימש גם בהצגות אחרות, והעובדה שבאולם כסאות מסתובבים ומספר במות מאפשרות ליצור הצגה זורמת ודינמית במיוחד, מה שכמובן מוסיף עניין רב להצגה. יתרה מזאת, המחזה מתאר מרדף, ועל כן באולם זה הוא הופך להיות מוחשי ואמיתי יותר עבור הקהל, מה גם שישנה תחושה של מעורבות ממשית במרדף עצמו. בהצגה משולבים קטעי וידאו רבים (בעריכת תלמידים ובוגרים של ביה"ס "ג'אמפ ארט") אשר משמשים גם כתפאורה של ממש וגם כמעברים בין התמונות השונות, והדבר התבצע בצורה מוצלחת במיוחד.

התפאורה והתלבושות עוצבו ע"י עדנה סובול, כאשר התפאורה כוללת שימוש באביזרים בודדים - ערימת תפוזים בפרדס, גזע עץ ומיטה בבית חולים, כאשר על הבמות ועל המעברים הודבקו עלים. בנוסף לקטעי הוידאו אשר מהווים חלק משמעותי בתפאורה, גם לתאורה הטובה אשר עוצבה ע"י ג'ודי קופפרמן שמור תפקיד מרכזי.

טל בלכרוביץ' אשר היה אמון על המוסיקה ועל עריכת הסאונד עשה עבודה מצוינת, וכבר משמו של המחזה, "קולות בלילה", ניתן להבין מה רבה חשיבותם של הקולות השונים לאורך ההצגה כולה. המחזאי אמנם התווה זאת ביסודיות בגוף המחזה, אך הביצוע בהחלט היה מוצלח. למעשה, ניתן למצוא הקבלה וניגודיות בין הקולות בלילה שנשמעים בפרדס - נעירת חמור, יללת תן, מכונית דוהרת, המראת מטוס, רוח חזקה ועוד - לבין הקולות בלילה שנשמעים בבית החולים - ירידת המים בשירותים, זעקות החולים, אריזת חפצים, התייעצויות הרופאים ועוד. כאן המקום לציין שחשובה העירנות הרבה לקולות אשר מושמעים גם במקביל לדיאלוגים על מנת להבין את העלילה היטב.

אלי גורנשטיין בתפקיד האב היה מעולה, ובעיניי מדובר בשחקן מצוין, אשר מפגין יכולות דרמטיות מצוינות. הוא עיצב דמות אמינה ומשכנעת במיוחד של האב, אשר רוצה לברוח מהחיים אותם הוא חי למען מטרה אשר הוא מסתיר גם מהקרובים אליו ביותר, והוא נמצא בשלב שבו דבר אינו מספק אותו, ולכל שאלה שתוצג לו ישלוף תשובה ולהיפך. כמו כן, הוא מספר לבנו סיפורים מופרכים אודות קנוניה הנרקמת בין קירות בית החולים, והוא משוכנע בה מעל לכל ספק, ונפגע מכך שבנו מפקפק באמינות הסיפור. ניכר כי הוא חי את הדמות, והדבר בא לידי ביטוי ביתר שאת באינטונציה שלו, בשפת גופו ובהבעות פניו.

עודד לאופולד בתפקיד הבן היה מצוין, והצליח להביא לידי ביטוי באופן בולט את העובדה שהבן הצעיר, המשורר הידוע והמוערך, מנסה להציל את אביו ומסרב לוותר עליו. יחד עם זאת, גם הבן אומלל, ולמרות שיחסיו עם אישתו עכורים, הוא ממשיך לחיות עמה מתוך הפחד לעזוב, ואביו מתעמת עמו בנושא זה. כמו כן, הוא הפגין היטב את הייאוש ואת חוסר האונים אשר מתעוררים בו במהלך המרדף וגם מאוחר יותר בבית החולים, עד שלבסוף הוא מבין שהוא מנהל מלחמה שבה לא ינצח ומשחרר את אביו לדרכו.

סיכום : דואט של שני שחקנים מצוינים עם סיפור מרגש ונוגע ללב. מומלץ בחום!