הזוהר ההוליוודי הוא רחוק ובלתי נגיש. זהו חלק מסוד הקסם שלו. אבל מה היה קורה אם האבק התל אביבי היה מתערבב עם אבק הכוכבים האמריקאי ? "ג'וליה מיה", סרטו של יובל גרנות, מנסה לחקור את הסוגיה.

למיה (הגר בן אשר), סוכנת מכירות של יס, יש רעמת שערות שמשווה לה מראה דומה מאוד לזה של ג'וליה רוברטס. ג'וני הוא במאי סרטי קסטות משכונת התקווה. אלו הסרטים שנעשים בתקציבי גרעינים, מלוהקים ומצולמים כולם על ידי חבר'ה מהשכונה. לסרטים מהסוג הזה יש לא מעט קהל, כפי שניתן היה גם לראות בסרטו האחרון של מישל גונדרי, "קדימה, תריץ אחורה". יום אחד, בעת הסרטת סרטו החדש של ג'וני, עוברת ברחוב מיה, ומסחררת את ראשו של ג'וני (תרתי משמע). הוא שוקע באובססיה, ומחליט לכתוב סרט במיוחד בשבילה : "אשה יפה" תוצרת ישראל.

לרעיון מסוג זה יש פוטנציאל לסרט מעניין, אבל יש בו גם סכנה. מכיוון שזהו בסך הכל גימיק, הסכנה היא שכאשר תתפוגג השפעת הגימיק, איפשהו באמצע הסרט, תימוג גם התעניינות הצופים בסרט. יובל גרנות עשה בחוכמה שלא התרכז רק בסיפור הבסיסי של הסרט, וניסה ליצוק לתוכו גם את סיפורן האישי של הדמויות שלו : מיה, בת יחידה לאב אלמן, שנכנס חזרה לשוק הדייטים, וג'וני, במאי עם חלומות להצליח, אבל גם נשוי ואב טרי. ואת כל זה ממקם גרנות בשכונת התקווה, במקום הפחות זוהר, אבל היותר חם של תל אביב.

"ג'וליה מיה" , בסך הכל, הוא סרט חביב, אבל פגום. הרעיון החמוד נתמך על ידי משחק טוב של כל הקאסט : הגר בן אשר היא אשה יפה וכשרונית, דורי בן זאב, בתפקיד אביה, מאופק ומרגש, שרון הכהן בתפקיד בת זוגתו מקסימה, ולשחקן הראשי, חיים זנאתי, יש את הנוכחות שלא לכל שחקן קולנוע יש. יש בתסריט כמה רעיונות חביבים (הסצינה בה מתבצעים צילומים למרות שמיה לא ממש רוצה להצטלם מאוד מצחיקה), וכמה רעיונות טובים שמבוצעים לא כל כך טוב (במהלך הסרט עוזב ג'וני את אשתו וילדו הטרי לטובת השחקנית הראשית שלו). הבעיה המרכזית של הסרט היא העריכה, שלא מצליחה לאזן בין סיפור צילום הסרט, לבין סיפור החיים מסביב.במקום שהסיפורים יתמכו אחד בשני, הם מפריעים אחד לשני, והסרט יוצא קצת מבולבל. ובנוסף, הסרט נגמר כך פתאום, מבלי ממש שהוא סוגר את שני הסיפורים, ואנו נשארים באוויר. ולמרות זאת, "ג'וליה מיה" הוא סרט חביב, ושווה צפייה.