תזמורת הבמה הישראלית הקיימת כבר כ17 שנה שינתה כיוון בזמן האחרון. בעוד שבעבר התמקדה בעיקר בקונצרטים לנער ואנשים צעירים במטרה לחנכם חינוך מוסיקלי,כעת היא נותנת גם קונצרטים אחרים אך בכל אחד מהם יש משהו מיוחד. לדוגמה קונצרט מזרח- מערב והיום שתי סימפוניות מוקדמות של היידן עם הסברים קצרים ויעילים לקהל שלא כל כך מתמצא במוסיקה הקלאסית. כל זה במטרה לקרב אנשים למוסיקה ויחד עם זאת לשמש במה לאמנים ישראליים צעירים.  

בקונצרט אמש שמענו את הסימפוניות "הבקר" ו"הערב" של היידן. בתחילת הקונצרט הקהל הופתע לראות  על הבמה 4 נגנים. ההפתעה לא נמשכה זמן רב כיוון שאלינה גורביץ-כנרית -נגנית ראשונה בתזמורת ,הסבירה שזה מחווה להיידן אבי הרביעיה לרגל 200 שנה מפטירתו. דבריה הקצרים שכללו הסברים על היידן עצמו והיצירות המבוצעות היו מענינים ועזרו הרבה להבנת הקונצרט לקהל הרחב.  

היידן שמרבית חייו בילה כמלחין החצר אצל הנסיך אסטרהזי התבקש ע"י הנסיך לצייר לו בצלילים את מהלכו של יום. שתי הסימפוניות ששמענו מס' 6-הבקר ו מס' 8-הערב הן מתוך הטרילוגיה הסימפונית המתארת את היום דהינו הבקר,הצהריים והערב.  שתי הסימפוניות  הן סימפוניות מוקדמות שלו ובהן הרבה קטעי סולו שניגנו סולנים של כלי הקשת דבר שהיה מקובל בתקופת הברוק ולא בתקופות מאוחרות יותר.  

בסימפונית הבקר מתאר היידן  את הזריחה,השחר,העולם המתעורר,ציוץ הציפורים, הכנור מנהל דו שיח עם הצ'לו, יש ריקוד מנואט והסימפוניה מסתיימת בפרק קופצני וערני עם צ'לו כסולו. זאת סימפוניה עליזה ושמחה -כתיבה היידנית טיפוסית.   בסימפונית הערב השתמש היידן בצלילים שהעתיק מאופרה של גלוק ובהם מתחיל הפרק הראשון. גם כאן יש ריקוד מנואט,שומעים את השקיעה, רישרוש והמולת המים בים והיא מסתיימת בסערה גדולה כאשר אנו מבחינים  במכות הברקים מספר רב של פעמים.  

בחלק השני של הקונצרט שמענו את בנימין הוכמן שניגן את הקונצ'רטו מס'2 לפסנתר מאת בטהובן. קונצ'רטו זה הלחין בטהובן בשנת 1795 בהיותו בגיל 25 וזו היתה בעצם היצירה התזמורתית הגדולה הראשונה שהלחין. שלוש שנים לאחר הביצוע הראשון הוא שינה את פרק האחרון- הרונדו של הקונצ'רו. בטהובן אמר על יצירתו זו שהוא אינו מחשיב אותה לאחת הטובות שלו. היא היתה כאמור הראשונה שכתב כוון שהקונצ'רטו לפסנתר מס' 1 נכתב לאחר מס'2  וקונצ'רטו זה-2- הוא בעצם שלישי כי בשנת 1784 בהיותו בגיל 14 כתב קונצ'רטו  לפסנתר  שלא ידוע.  

לאחר הקדמה כל כך ארוכה כמה מילים על התזמורת והסולן. התרשמתי מאוד מנגינת התזמורת .יש לה צליל מאוד יפה.זו תזמורת קאמרית עם כלי נשיפה המנגנים חלק מאוד, נקודה שהיא בעייתית כמעט בכל תזמורת מסוגה של תז' הבמה. המנצחת טליה אילן ניצחה עליה ביד בטוחה, ניצוח אסטטי ועדין ,שלטה היטב בה והוציאה ממנה צלילים יפים ששיקפו  את המוסיקה הנהדרת של היידן ובטהובן.  

בנימין הוכמן הנו ישראלי כבן 30 שלמד ומתגורר בחו"ל והופיע עם תזמורות רבות שם כולל התזמורת הפילהרמונית הישראלית. הוא התגלה לי כוירטואוז  שניגן את הקונצ'רטו של בטהובן בקצב מהיר, באלגנטיות עם רוח שובבה והכניס טיפת הומור לנגינתו. הפרקים המהירים נוגנו בקלות נראית לעין כאילו הצלילים נשפכים לו ללא כל מאמץ.בחירת הקונצ'רטו היה טוב והוא התאים לאופי נגינתו . מענין מאוד יהיה לשמוע אותו מנגן מוסיקה רומנטית יותר.  

היה זה קונצרט יפה מאוד,עם מוסיקה מוכרת,ביצוע טוב והסברים קולעים.  

לראות או לא לראות: קונצרט חד פעמי טוב ומסקרן ורצוי מאוד לשמוע את התזמורת בקונצרטים הבאים.

תמונות-אלי ליאון