מס' צפיות - 641
דירוג ממוצע -
אל נקמות / בית צבי - ביקורת
מאת: אלעד נעים 24/05/09 (00:53)

שלום אש נחשב מגדולי המחזאים היהודיים בתחילת המאה העשרים, והוא כתב מחזות רבים ביידיש, כך שאת מרבית חייו העביר בארה"ב ובישראל. "אל נקמות" היה המחזה הראשון שכתב, אולם לאור העובדה שהוא נחשב נועז בעיני רבים, הקהל התקשה לקבל אותו בטענה שמופיעות בו תמונות אירוטיות, אשר בזמנו נחשבו לדבר הגובל בסטייה ומנוגד למוסר. ההצגה עולה בימים אלו בבית צבי בהשתתפותם של תלמידי השנה השלישית, וההצגה נבחרה לייצג את ישראל בפסטיבל להצגות סטודנטים אשר יתקיים ביוני 2009 בפולין.

 

המחזה השערורייתי עוסק בתשוקות וביצרים אפלים ובדת מול חטאים. העלילה מתמקדת במספחה יהודית אמידה בפולין, כאשר אבי המשפחה יענק'ל מנהל בית בושת במרתף ביתו. בשלב מסוים, עת בתו היחידה, רבקל'ה עומדת בפני חתונה, אורח החיים שלו רודף אותו ומאיים על קדושת משפחתו, כך שהוא מחליט לחזור בתשובה על מנת להגן על בתו. יחד עם זאת, לרבקל'ה סוד משלה, והיא מתיידדת עם אחת הזונות בבית הבושת, ונוצרת התנגשות טראגית בין העולם התחתון של הסרסורים ושל הזונות לבין עולם הדת על חוקיה ועל מצוותיה.

 

גיל וינברג עיבד וביים את ההצגה, שללא ספק התוכן שלה הוא פרובוקטיבי, משתלח, מלא ביקורת, ובהחלט מציג מציאות המתקיימת בין שני עולמות המנוגדים זה לזה. לפיכך, זוהי אינה משימה קלה, שכן מצד אחד מטרת המחזאי הייתה למתוח ביקורת, אך עם זאת להציג דרמה אנושית שתצליח לטלטל מחד ולרגש מאידך, ויצוין כי במידה מסוימת ניכר שהמחזאי מגלה יחס סלחני מסוים לגבי החוטאים. נראה כי הבמאי לקח זאת בחשבון, אולם בסיכומו של עניין תחושתי הייתה שהיה חסר דבר מה. בהחלט ישנן מספר תמונות קשות, אשר היו עשויות היטב ודרשו מהשחקנים עבודה אינטנסיבית וקשה, אך כשבחנתי את המכלול, מצאתי שהפוטנציאל לא מומש עד תום, ואולי משך ההצגה הקצר אינו מאפשר את העברת רעיונותיה בצורה מספקת. עוד יצוין, כי המחזה נכתב במקור ביידיש, ותורגם ועובד לאנגלית ע"י סטפן פייפ, ואלי ביז'אווי העניק לו נוסח עברי בהיר וזורם, והדרכת הטקסט של מרגלית גז הייתה טובה ומורגשת בהתאם לאופיין של הדמויות.

 

התפאורה שעיצב זאב לוי הייתה יפה מאוד, והמודולריות שלה אפשרה מעבר זורם בין הבית האלגנטי של משפחת שפשוביץ' לבין המרתף המשמש כבית בושת. בד בבד הניגוד בין שני המקומות בא לידי ביטוי היטב באופן בו עוצבה התפאורה, והתאורה אשר עוצבה ע"י יעקב סליב הקנתה לכל אחת מהמקומות את האווירה המתאימה. התלבושות אשר נבחרו ע"י ברק חודריאן (אשר גם משחק בהצגה) היו מצוינות, מותאמות היטב לכל אחת ואחת מהדמויות ולתקופה המדוברת. המוסיקה שנבחרה ע"י שרון ואלדר ברנטמן אף היא הוסיפה ליצירה האווירה המתאימה, והצליחה להיות צורמת במידה מסוימת.

 

מוטי סוויסה בתפקיד יענק'ל היה טוב מאוד, והביא לידי ביטוי בצורה טובה את הקונפליקט אשר מלווה אותו - הרצון להמשיך בהחזקת בית הבושת על מנת לפרנס את משפחתו, לעומת הכמיהה לחזרה בתשובה ולהענקת איכות חיים לבתו היחידה. לפרקים תחושתי הייתה שהוא לוחץ יתר על המידה, אולם לאורך רוב ההצגה הוא גילם את הדמות בצורה טובה, תוך שהוא מצליח לשכנע ברגעי השבירה, ונע היטב על הגבול שבין אהבתו לבתו לבין היותו אלים.

 

לי מלכה בתפקיד שורה, אישתו של יענק'ל, הייתה מצוינת, והיא גילמה את התפקיד באופן ראוי להערכה. למעשה שורה היא זונה לשעבר, אשר מסתירה יחד עם בעלה את הסוד מבתה. היא יוצרת כלפי חוץ את התדמית של האישה ההגונה, המאמינה והמסוגננת, אולם בהמשך היא יודעת היטב מתי עליה לקחת את האחריות לידיה וכיצד להשיג את מבוקשה בכל אמצעי. זאת ועוד, הסוד אשר שורה שומרת מבתה, מהווה את אחת הסיבות לסיום הטראגי.

 

גל בן עזרא בתפקיד רבקל'ה הייתה טובה מאוד, ועיצבה היטב את דמותה של הנערה התמימה, לכאורה, אשר עומדת להינשא לחתן מכובד בהתאם למצוות הוריה. היא הביאה לידי ביטוי בצורה מוצלחת את פחדיה מאביה, אשר נוטה להתפרצויות אלימות, ולצד זאת מגלה את אהבתה המסורה לאחת הזונות, מנקה.

 

בתפקידי הזונות : סיוון הכוכבי בתפקיד הינדל, ירדן קליין בתפקיד מנקה, ענבל איצקוביץ' בתפקיד באשה ולי קוזניק בתפקיד רייזל - כולן היו טובות מאוד, ורובן ככולן גילמו דמויות שונות לגמרי מאלו שגילמו במהלך השנה החולפת, ולכן הצליחו ליצור עניין. הדבר בא לידי ביטוי בשפת הגוף הגסה, העמידה בפישוק הרגליים, האופן בו התבטאו בעל פה ועוד. יתרה מזאת, כל אחת מהן עיצבה את דמותה של הזונה באופן שונה ומיוחד.

 

ליאור בן שושן בתפקיד שלוימה הסרסור היה מצוין, והצליח לשקף היטב את אופיו האלים, הסחטן ורודף הבצע וכן את העובדה שהוא אינטרסנט ודואג להשגת מבוקשו. התמונה בה הוא אונס את רבקל'ה היא תמונה קשה ומלאת ברוטאליות, והיא הייתה עשויה היטב והצליחה ליצור זעזוע בקרב הקהל.

 

ברק חודריאן בתפקיד רב אלי היה טוב מאוד, ובאינטונציה שלו ובשפת גופו הצליח להמחיש את היותו רודף בצע, אשר מבצע סחר - מכר בכל דבר אשר נקרה בדרכו, גם אם הדבר, לכאורה, אינו כשר וטהור. עמיר רנרט בתפקיד הרב אהרון היה טוב מאוד, והתמודד היטב עם גילום דמותו של הרב הקשיש, דבר אשר בא לידי ביטוי בהבעות הפנים שלו ובשפת גופו. כמו כן, דניאל מושס בתפקיד אביו של החתן המיועד, מפגין נוכחות מעניינת למרות שהתפקיד שלו כמעט ואינו כולל טקסט.

 

 

סיכום : משחק טוב מאוד של השחקנים, אולם בעיניי הפוטנציאל של ההצגה לא מומש עד תום.

 

התמונה מתוך אתר בית צבי.

הכותב הוא יועץ תיירות ויועץ עסקי.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר