"הקומקום והמטאטא" הוא מופע מוסיקלי המורכב משירי התיאטרון הסאטירי של תל אביב, אשר הועלה לראשונה בפסטיבל היין בראשון לציון ע"י תלמידי השנה השלישית בבית צבי במחזור מ"ו. לאור הצלחת המופע בפסטיבל, הוא הוצג במהלך אוגוסט 2008 בתיאטרון רמת גן, ולאחרונה הועלה בתיאטרון הבימה כמחווה לחגיגות 100 שנים לעיר תל אביב.

תיאטרון "הקומקום", אשר נוסד בשנת 1927 ע"י הסופר אביגדור מאירי, וממשיכו תיאטרון "המטאטא", אשר נוסד בשנת 1928 ע"י י.מ. דניאל, היו התיאטראות העבריים הסאטיריים הראשונים שפעלו בתקופת היישוב ובימיה הראשונים של המדינה. בתיאטראות אלו הוצגה הסאטירה האקטואלית והפוליטית, אשר בחנה בביקורתיות את המתרחש בארץ. בכל מופע הוצגו מערכונים סאטיריים בעניינים שונים כדוגמת שפה עברית, עלייה, עבודה עברית וכדומה. יתר על כן, טובי הכותבים באותה התקופה - אברהם שלונסקי, נתן אלתרמן, משה וילנסקי, יעקב אורלנד, יוסי גולנד, עמנואל הרוסי, מרדכי זעירא ועוד רבים וטובים אחרים - תרמו מכישרונם הרב לתיאטראות אלו. בין השחקנים שנמנו על תיאטראות אלו היו : שמואל רודנסקי (אשר מאוחר יותר היה גם שחקן בתיאטרון הבימה), יעקב טימן, בצלאל לונדון, משה חורגל (אשר מאוחר יותר היה גם שחקן בתיאטרון הקאמרי) ועוד. תיאטרון "המטאטא", אשר שכן ב"בית אלעל" ברחוב בן יהודה, אמנם האריך ימים יותר מקודמו, אולם נסגר בשנת 1954, מאחר שהציבור בישראל לא קיבל באהבה את הביקורת הסאטירית אשר הפנה כלפי המדינה היהודית הצעירה.

בשנה שעברה קלטו בתיאטרון הבימה קבוצה של 14 שחקנים צעירים ממחזור מ"ו של ביה"ס הגבוה לאמנויות הבמה בית צבי מיד עם סיום לימודיהם, וזהו למעשה המופע השני שבו משתתפת הקבוצה כולה. המופע הראשון שהועלה במסגרת זו היה "בראבו - שרים 90 להבימה", אשר עדיין מוצג בהצלחה רבה, אך להבדיל מהאחרון, "הקומקום והמטאטא" הוא מופע אותו מובילה קבוצת השחקנים הצעירים ללא השתתפות של שחקנים ותיקים. יתרה מזאת, יצוין, כי חלק מהשחקנים הצעירים אף השתלבו במהלך השנה האחרונה בהפקות אחרות של תיאטרון הבימה.

הייחודיות בקבוצת צעירים זו היא היכולת להעלות מופעים מוסיקליים מצוינים ברמה גבוהה ובמקצוענות, והיא כוללת בתוכה שחקנים כישרוניים, אשר מביאים את עצמם לידי ביטוי היטב בשירה, בריקוד ובמשחק. בעיניי העבודה הקבוצתית בשני המופעים שהועלו עד בהשתתפותם היא סוד ההצלחה שלהם, ואמנם רובם יכולים להוביל ולהתבלט יותר מאחרים, אך ללא ספק כל אחד מהם מוצא את מקומו באופן הראוי. כמו כן, הרכב הקולות בקבוצה הוא מוצלח במיוחד, ויש בו קשת של גוונים ושל צבעים. קבוצת השחקנים כוללת את : אמיר הלל, נעה גודל, שחר פרץ, אניטל אלבחר, שחר רז, אור אילן, אדיר מור, מירב הררי, ניר שיבר, אלינור פלקסמן, לירון לוי, יניב הלפגוט, אברי ארבל ולירון יואלי.

כאמור, המופע כולל ממיטב הקלאסיקה של תיאטרון "הקומקום" ושל תיאטרון "המטאטא", כך שללא ספק מדובר במחווה נפלאה עבור העיר תל אביב בשנת ה- 100 שלה, ולמעשה המופע מתאר את סיפורה של העיר תל אביב בראשית ימיה. שוקי וגנר ערך וביים את המופע בצורה טובה מאוד, כך שנעשו בו מספר שינויים מאז שהוצג במסגרת בית צבי. בין השירים המגוונים, שקטים וקצביים כאחד, משובצים מערכונים וקטעי קישור אשר מוגשים ומבוצעים היטב ע"י השחקנים, וכולם מעלים ניחוח נפלא של נוסטלגיה מרגשת בביצוע רענן, צעיר, מלא הומור ומיוחד.

גילי כוכבי עיצבה את התפאורה המינימלית יחסית, אשר כוללת בעיקר אביזרים (גרמופון, מעקות ברזל ועוד), אשר מוכנסים אל הבמה משני צדיה בהתאם לצורך, והתלבושות שעיצבה היו ססגוניות ובהחלט משקפות את ראשית ימיה של העיר תל אביב, ומהוות חלק בלתי נפרד מהתפאורה. כמו כן, התאורה שעיצב מאיר אלון מצוינת, והשינויים שבה מתאימים בצורה יפה לכל אחד ואחד מהשירים.

הניהול המוסיקלי של אמיר לקנר מעולה, והוא עיבד את השירים היטב, ולו בשל הסיבה שמחד הם נאמנים למקור, ומאידך שונים, מקוריים ובמידה מסוימת עכשוויים. המוסיקה אשר מלווה את השירים השונים מתוזמרת היטב, כך שיחד עם ההדרכה הקולית הטובה של אלווירה כוחנוף, הושגה תוצאה נפלאה ומלאת קסם ורגש. המופע כולו מלווה בכוריאוגרפיה ובהעמדה של אלדר גרויסמן, כך שהשחקנים לא פעם יוצרים את התפאורה באמצעות אביזרים מינימליים, ואין צל של ספק לגבי יכולותיהם הגבוהות אשר מביאות לתוצאה אחידה ומגובשת.

השירים אשר בוצעו כקבוצה היו מצוינים, וביניהם "שיר המטאטא", אשר פותח ומסיים את המופע, "תל אביב", "בכל זאת יש בה משהו", "הספנים", "אלימלך", "קדימה השוטר" ואחרים. ארצה לציין חלק מהביצועים שלטעמי היו מרהיבים וטובים במיוחד.

"הטנדר נוסע" בביצועם של אניטל אלבחר יחד עם השחקנים - התמונה עצמה עוצבה היטב ובאופן דינמי למדיי ליצירת טנדר נוסע באמצעים מינימליים, ומלבד זאת אניטל הובילה היטב את השיר, ויש לה קול אלט שתענוג להאזין לו, ובנוסף היא ניחנה ביכולות משחק מצוינות. כמו כן, אניטל ביצעה כסולו את "טנגו כפר סבא", והפגינה יכולות משחק וירטואוזיות ומרשימות לצד שימוש מצוין בקול שלה.

"טיטינה" בביצועם של אדיר מור ושל ניר שיבר - דואט בין שני קולות מצוינים אשר כביכול מתחרים זה בזה, דבר אשר הוסיף הומור רב לשיר.

"כלניות" ו"מכתב מאימא" בביצועה של נעה גודל ו"צריך לצלצל פעמיים" בביצועה של אלינור פלקסמן - שלושה שירי סולו יפהפיים, מרגשים ומלאי קסם.

"היה או לא היה" בביצועם של אור אילן ושל ניר שיבר - הסולו המוכר בביצועו של אריק לביא הפך לדואט מקורי במיוחד של שני קולות מצוינים, אשר משוחק היטב ומתאר את הסיפור בצורה מיוחדת ויפה מאוד.

"רינה" בביצועם של לירון לוי ושל אלינור פלקסמן יחד עם אמיר הלל, עם אדיר מור ועם ניר שיבר כמלווים היה מצוין בשל העמדה מקורית ובשל המשחק שהפגינו השחקנים.

כמו כן, בוצעו השירים "מה לעשות שאני יפה כזאת", "היו לילות", "סעדיה בפולין", "לימון וצלחת", "אהבה היא אהבה" ועוד.

לצד כל זאת, חלק גדול מהמופע לווה בבעיות טכניות, אשר אינן אמורות להיות מעניינו של מופע אשר מוצג במסגרת התיאטרון הלאומי, ואין זו הפעם הראשונה שאני נתקל בכך. אמנם השחקנים המשיכו את המופע במקצועיות רבה, אולם בעיות אלו אינן מכבדות אותם ולא את הקהל אשר משלם ממיטב כספו על מנת לצפות במופע. בנוסף לכך, לא הופקה תוכנייה עבור המופע, וחבל, שכן לא מעט מהיושבים בקהל לא זכו לצפות בביצועים המקוריים או להאזין להם, וחשוב לתת את הכבוד הראוי ליוצרים שהשפיעו באופן משמעותי על התרבות בארץ, ובנוסף גם לשחקנים הצעירים אשר אינם מוכרים עדיין לכל. זאת ועוד, התאכזבתי לגלות שאת המופע לא מלווה תזמורת חיה כפי שפורסם בתוכניית התיאטרון, אלא המוסיקה מוקלטת.

סיכום : חגיגה של נוסטלגיה עברית בביצוע תוסס ורענן. מומלץ בחום!

השיר "תל אביב" מתוך המופע : http://www.youtube.com/watch?v=yvjz-4vqpvi