לפני מספר שנים,אחוז התרגשות רבה, נסעתי להודו.

שמעתי אודותיה, קראתי עליה, צפיתי בסרטים המתארים את תרבותה,הוקסמתי מאגדותיה, טעמתי את מאכליה, האזנתי למנגינותיה, אך אותה, את הודו, לא הכרתי באמת. 

כשנחתתי בה, חשתי שזו אהבה ממבט ראשון ותחילתו של סיפור אהבה מתפתח, מעמיק  ומשתבח ביננו. הודו, מצידה, לא איכזבה והמשיכה להפתיע, להדהים ולהסעיר אף יותר מכפי ששיערתי. מאז נפשי שזורה בעבותות  בה, בתרבותה ובאנשיה. 

הסופר פרץ הירשביין מספר בספרו "הודו" (1927) שרב-חובל אנגלי אמר לו באחת מפגישותיהם: "בשום פעם אין אני מתעצב כל כך כשאונייתי זזה מן החוף, כמו בשעה שאני עוזב את הודו. או אז- איני רואה מטרה לנדודי."אני, שמוציא לאור ישראלי הנני ולא יורד ים אנגלי,וספינותי שלי הן ספינות של נייר המשייטות להן בים של סיפורים ודמיון, לא התעצבתי כלל כשמטוס אל-על המריא מאדמת הודו בדרכו חזרה ארצה כשאני בתוכו.

הרגשתי שלנדודי בהודו, כמו גם לשיבה הפרטית שלי ממנה, ישנה גם ישנה מטרה ברורה.

   היה לי ברור שהחווייה שחוויתי בהודו אינה בת-חלוף וידעתי שלמפגש המפליא, המכשף, רב הגוונים ועתיר הרשמים שעבר עלי, יהיו הדים רבים בימים שיבואו. 

ההד הראשון היה תרגומו והוצאתו לאור של הספר "היא-סודות מאחורי הסארי" שכתב גדול סופרי הודו ומשורריה במאה השנים האחרונות, זוכה פרס נובל לספרות, רבינדראנאת טאגור. כשספרו של טאגור ראה אור בהוצאת סער, חגגנו "פסטיבל הודו" גדול בתל-אביב בהשתתפות מאות מוזמנים. כששגריר הודו לשעבר בישראל, מר ארון קיי סינג,החל לשאת דברים, הוא בירך אותי בחום על היוזמה להביא את ניחוחות תרבותה של הודו לקהל הקוראים בישראל. כשעליתי אני לבמה, השבתי לשגריר הודו שכיוון שאני חש באהבה כה גדולה  לארצו ולאנשיה, זו רק ההתחלה... 

אז עדיין לא שיערתי שבתוך מספר חודשים אמצא עצמי צולל להרפתקה המרתקת ביותר שעברתי בעבודתי עד כה כמוציא לאור.

בוקר אחד קמתי ואמרתי לעצמי בקול רם: "יאללה, לך למשרד ותתחיל להוציא לאור את הספר הכי יפה בעולם על הודו". אני נוהג לשוחח עם עצמי בשקט בשקט, אך המשפט הזה, כולל מילת הדרבון 'יאללה', נאמר בקול רם.

הגעתי למשרד המערכת ופרסמתי באתרי צילום רבים באינטרנט קול קורא לישראלים שצילמו את הפן האנושי המרתק כל כך בהודו.

מה רבה היתה התדהמה כשבתוך שבוע ימים הצטברו במייל שלי למעלה מ-1000 פניות של צלמים ישראליים שטיילו בהודו ולא הפסיקו להנציח את יופייה האנושי.

משך שנה שלמה נפגשתי עם למעלה מ-800 צלמים מתוכם... הגיעו אלי צלמי תרבויות מהשורה הראשונה, כאלה שמצלמים ב'נשיונל גיאוגרפיק', ב'מסע אחר', ב'טבע הדברים', ב'ידיעות אחרונות' ובמגזינים בחו"ל. הגיעו אלי לפגישה מדריכי טיולים המכירים היטב את שביליה של הודו, טייס באל-על שהודו שרטה את נשמתו, פרופסור מהטכניון שעשה שנים רבות בשליחות בתת יבשת הקסומה, סופרים ועיתונאים ישראליים ומטיילים רבים שהמצלמה אינה זרה להם.

אני מעריך שנחשפתי ליותר מחצי מליון צילומים ושיקופיות(!!!) וסופו של דבר בחרתי בלמעלה מחמישים צלמים. כמה מהם טיילו בכל רחבי הודו וצילמו וכמה מהם ישבו במקום אחד ונתנו להודו לחלוף על פניהם תוך שהם לא מפסיקים לצלם.

לאחר שנה אינטנסיבית מאוד בה כל הפגישות עם הצלמים החזירו אותי במנהרת הזמן לטיול שלי בהודו, בחרתי כ-200 צילומים עוצרי נשימה, כאלה שכל אחד מהם 'נתן לי אגרוף בבטן', ופניתי למלאכת התאמת טקסטים הולמים לכל צילום. לחלק מן הצילומים הצמדתי אגדת עם הודית, חלק מן הצילומים קיבלו ציטוט של סופרים ופילוסופים הודיים, אף מקומם של מנהיגי האומה ההודית לא נפקד, תיבלתי בהסברים על אמונות ודתות בהודו ועל מנהגים בה, וקינחתי ברשמים של מטיילים ישראליים שרשמו חוויותיהם באתרים רבים באינטרנט. אני מוכרח לציין שנעזרתי ביועצים מדעיים הבקיאים מאוד בתרבותה של הודו וב'מנוע חיפוש' מיוחד במינו העונה לשם ברכה הלפרין, במקרה במקרה אחותי האהובה.

כך, בתום שלוש שנות עבודה מרתקות, נולד האלבום "הודו - קליק ישראלי" המלא באהבה להודו, לאנשיה הרבים מספור, לנופיה, למאכליה, לאמונותיה ולצבעוניותה המשכרת כל כך.

אנשים רבים שכבר רכשו את האלבום, ציינו בפני שלדעתם מדובר באלבום היפה ביותר שיצא לאור אי-פעם על הודו...

אני כל-כך מקווה שהם צודקים...

חנוך סער - מו"ל

סער-הוצאה לאור