כאשר יש לי אחר צהרים פנוי אני מצליחה, לפעמים,"לדוג" סרט טוב באחד הערוצים וליהנות. אתמול היה זה "נישואים מתוכננים". הסרט הוא סיפורן של שתי מורות צעירות בבית ספר ציבורי בניו-יורק. האחת היא רחל החרדית והשנייה - נסירה המוסלמית, ילידת סוריה.

השתיים מתיידדות בגין עבודתן ונאלצות להלחם שוב ושוב בסטריאוטיפים על יחסי יהודים-מוסלמים אצל התלמידים, הסביבה והמשפחות.

שתיהן נמצאות בתקופה שבה משפחותיהן עושות מאמצים למצוא להן שידוך הולם. אצל נסירה זה מסתדר די מהר ואפילו ניצתת אהבה. אצל רחל העניינים יגעים. הבחורים עמם היא נפגשת לדייט, במצוות השדכנית כמובן, אינם נושאים חן בעיניה (ובצדק !) והיא מבקשת לקחת פסק-זמן מן המרוץ לשידוך.

אמה, הנושפת בעורפה, מתנגדת נמרצות בטענה שזה יפגע גם בסיכויי השידוך של האחות הצעירה ואז יהיו לה בבית "שתי רווקות זקנות - זה יותר מדי !" שימו לב, רחל היא בת 22 ואחותה עדיין בשנות העשרה !

הפתרון מגיע דווקא מצידה של נסירה. היא מוצאת דרך יצירתית להפגיש את רחל עם צעיר חרדי שמצא חן בעיניה במפגש אקראי בספרייה. מכאן קצרה הדרך אל הסוף הטוב.

הסרט העלה אצלי מחשבות רבות : האם תתכן חברות בין יהודים למוסלמים ? האם זה יכול לקרות רק מחוץ למזרח התיכון ? האם אנחנו שבויים במיתוסים הלאומיים או שיש לנו אפשרות לראות את האדם מאחורי החיג'אב, הרעלה או המטפחת והפאה ? ובקיצור - היש תקווה ????????

אני יודעת שרבים כבר דשו בנושאים הללו. הסרט הקטן הזה עושה זאת בצורה מעודנת, נעימה ומעוררת אופטימיות ולכן מצאתי לנכון לחלוק אתכם הקוראים את התרשמותי ממנו.