"היה או לא היה" הוא מחזה ישראלי חדש מאת עדנה מזי"א, אשר בין השאר כתבה את "משחקים בחצר האחורית", "המורדים" ואחרים, וכמובן ביימה לא מעט הצגות בתיאטרון הקאמרי. זהו מחזה שהוא דרמה נוסטלגית, אך אינו מחזה היסטורי, אלא משתמש בדמויות היסטוריות ובאירועים אשר התרחשו במציאות תוך בניית מסגרת עלילתית מתאימה, ועוסק, לכאורה, באהבה בלתי אפשרית בין שני אומנים אשר עבורם האומנות באה על חשבון האהבה ולהיפך. המחזה כתוב היטב, והדיאלוגים בין הדמויות שנונים וכוללים נגיעות רבות של הומור, ועם זאת זוהי עדיין דרמה.

המחזה מתאר את סיפור אהבתם של המשורר אלכסנדר פן ושל שחקנית תיאטרון הבימה חנה רובינא. סיפור אהבה זה התרחש בשנות השלושים בתל אביב, והמחזאית בחרה לשלב אותו על רקע מלחמת הדורות הספרותית בין המשורר הוותיק, חיים נחמן ביאליק, לבין המשורר המרדן והצעיר, אברהם שלונסקי, אשר יצא כנגד המשורר הלאומי וכנגד שליטתו המוחלטת בספרות העברית מתוקף תפקידיו השונים.

הבמאי עמרי ניצן כמו בהצגות אחרות שביים הצליח לעצב הצגה עשירה מבחינה בימתית, אשר משלבת משחק מצוין, קטעי מקהלה מרשימים, שימוש מקורי ומיוחד באביזרי הבמה, שימוש בהקרנות וידאו ועוד, וכל זאת ללא תפאורה של ממש. כמו כן, הוא עשה עבודה טובה בהדרכת השחקנים, ועיצב יחד עמם דמויות מדויקות, דרמטיות אך גם קומיות, וההצגה כולה עטופה בניחוח נוסטלגי ומלא קסם. יחד עם זאת, קשה לומר שהמחזה מתמקד באהבתם של פן ושל רובינא, שכן הוא בא לידי ביטוי רק החל מסוף המערכה הראשונה, ומאידך אינו מתמקד במלחמתם הספרותית של ביאליק ושל שלונסקי. ואמנם, תחושתי הייתה שאין כאן מסר או נושא מרכזי של ממש, אך עם זאת הנאתי מההצגה הייתה שלמה.

התפאורה שעיצב דרור הרנזון הייתה מינימלית ע"פ תפיסת הבמאי, וכללה בעיקר שימוש מוצלח באביזרי במה, כך שהשולחנות בבית הקפה הופכים בקלות למיטה או לשולחן בחדר החזרות. כמו כן, התלבושות שעיצבה אורנה סמורגונסקי היו יפות מאוד, והתאימו היטב לתקופת שנות השלושים בתל אביב, מה גם שהן התאימו היטב לכל אחת ואחת מהדמויות, וניכר כי השראתה בעיצוב התלבושות הייתה היסטורית. התאורה שעיצבה קרן גרנק הייתה טובה, ולמרות שהיא הייתה אחידה לאורך רוב ההצגה, היא הצליחה לספק את הנדרש ממנה.

ההצגה מעוטרת בפסקול מוסיקלי שהלחין יוסי בן נון, ובשילוב שיריהם של ביאליק, של שלונסקי, של פן, של אלתרמן ואחרים, הוא יצר אווירה נוסטלגית והוסיף עניין רב להצגה בדרך מקורית ומיוחדת. כמו כן, הוידאו שהפיק וביים רן בוגין סיפק עושר בימתי נוסף, והיווה תחליף הולם לתפאורה בחלק מהמקרים. זאת ועוד, השחקנים קיבלו הדרכת שפה מרשימה מאסי אשד, והגייתם הייתה מדויקת וראויה לציון.

יחזקאל לזרוב בתפקיד אלכסנדר פן היה טוב מאוד, והביא לידי ביטוי בצורה טובה את קווי דמותו של פן - כריזמטיות, רדיפת שמלות, שרמנטיות, אימפולסיבי ובעל מזג חם. ניכר כי הוא אומן אשר מונע מתוך תשוקה פנימית אשר בוערת בו, ואינו חושב על מעשיו, אלא פועל ע"פ רגשותיו באותו הרגע. עוד יצוין, כי לזרוב בנה את הכוריאוגרפיה היפה להצגה, וניכר כי הוא רקדן מרשים למדיי.

לימור גולדשטיין בתפקיד חנה רובינא מחליפה לאחרונה את הלנה ירלובה, אשר נפצעה בתאונת דרכים, והיא מגלמת את התפקיד בצורה נפלאה ומרתקת, תוך ירידה לפרטים הקטנים באופייה של רובינא, מה גם שגילה של גולדשטיין תואם את גילה של רובינא בתקופה המדוברת במחזה. גם היא הביאה לידי ביטוי את מזגה החם למדיי, את תשוקתה לתיאטרון ולבמה, את חוסר הביטחון שלה למול הצלחתה הרבה ואת מערכת היחסים המורכבת שלה עם פן ועם סביבתה. כאן דווקא הרגשתי החמצה בנוגע למחזה עצמו, אשר לא ירד לעומק דמותה של רובינא, ועם זאת גולדשטיין מפיקה מדמות זו את המיטב, ומציגה את רובינא כמלכת התיאטרון אשר מוערצת ע"י הכלל, ויש לומר שהערצה זו שונה לחלוטין מגילויי ההערצה כלפי שחקני תיאטרון בימינו.

אלי גורנשטיין בתפקיד מבקר התיאטרון נתנזון היה מעולה, והוא גילם דמות מדויקת להפליא, רוויה במניירות קומיות מלוטשות, והציג היטב את אופיו של המבקר הבודד והמתוסכל, אשר חושק ברובינא ומביט בה בעיניים אחוזות טירוף. כמו כן, גורנשטיין הרשים בקולו בקטעי המקהלה המשובצים תוך כדי התמונות השונות וביניהן, ומעבר לשחקן מחונן הוא גם זמר נפלא.

רמי ברוך בתפקיד חיים נחמן ביאליק היה מצוין, ועיצב היטב את דמותו של המשורר הלאומי, אשר מייצג את דור המשוררים הוותיק, ומשמש כיו"ר אגודות שונות ומגוונות, ובכך אף מהווה מונופול בתחום הספרות. הוא המחיש היטב את תסכולו הרב מכך שבאר השירים שלו הפכה יבשה, ועל כן הוא מתהדר בתפקידים ובתארים, ועל כן הזכיר באופן אירוני את רצונו למות. לצדו, אמיר קריאף בתפקיד אברהם שלונסקי היה מצוין אף הוא, וייצג בדמותו את דור המשוררים הצעיר, אשר מאמין ששירתו של ביאליק ובני דורו אינה רלוונטית. כמו כן, הוא המחיש היטב את מרדנותו, ומערכת היחסים בין השניים נבנתה בצורה מוצלחת, וניכר כי היא מורכבת למדיי.

עירית קפלן בתפקיד פנינה, בעלת בית הקפה, הייתה מצוינת, והביאה לידי ביטוי בצורה מוצלחת את היותה יודעת כל ואת מעורבותה במתרחש סביבה. היא הגישה את התפקיד בצורה קומית וקלילה בצירוף של האינטונציה המתאימה בגוון היידיש. כמו כן, שירי גדני בתפקיד עדה העיתונאית מדגניה גילמה את תפקידה היטב כעיתונאית צעירה וקלת דעת, אשר נשבית בקסמו האישי של פן, ומוותרת על מסלול חייה המתוכנן למענו.

שני תפקידים נוספים במחזה, אולי הקרובים ביותר לרובינא עצמה, אינם מבוססים על דמויות היסטוריות, אך בהחלט מצליחות לשקף את אופייה של רובינא, ולא בכדי מצהירה רובינא במחזה כי היא יודעת שהיא בלתי נסבלת. בתפקיד הראשון - רבקה גור בתפקיד נוסיה, מנהלת משק הבית של רובינא, גילמה דמות מלאה הומור ומלאה אמת פנימית, אשר אינה מתביישת לומר את מה שיש בלבה גם לרובינא עצמה. בתפקיד השני - מיטל דמארי בתפקיד מרים המאפרת בתיאטרון, אשר הגישה משחק מאופק ואנושי, ולמרות יחסה הקשוח של רובינא כלפיה, ניכר כי היא מעריכה אותה מאוד. תפקיד נוסף שאינו היסטורי הוקדש לשחקנית עמיתה בתיאטרון המגולם ע"י מיכל קלמן, אשר גם מוסיף קווים לדמותה של רובינא, בעיקר בכל הקשור לעינם הצרה של עמיתיה בהתייחס להצלחתה הכבירה.

עוד משתתפים בהצגה - שרון דנון בתפקיד בלה, אישתו של פן ; עינת ארונשטיין בתפקיד בתם של פן ובלה אשר הרשימה בקטעי השירה ; צביקי לוין, שירלי הוד, מתנאל וחטנג, אנסטסיה קלוואן וסיימון קריכלי.

סיכום : הצגה מרשימה מבחינה בימתית, עם סיפור אהבה קייצי ונוסטלגי. מומלץ בחום!