את ספרו של בשביס-זינגר קראתי כבר לפני שנות דור. גם את הסרט ראיתי בזמנו ולא נותר לי אלא לבדוק כיצד עובד הסיפור החזק הזה למחזה.

בכל פעם שאני צופה בהצגה של תיאטרון גשר עולה בי התחושה שזה תיאטרון אמיתי, כמו שתיאטרון צריך להיות. קשה לי לשים את האצבע בדיוק ממה מורכבת התחושה הזו. אולי מהבימוי המעניין, מהמשחק המעולה, מהנושאים החשובים ואולי מכל אלה גם יחד.

גיבור המחזה הוא הרמן ברודר, ניצול שואה המגיע לניו-יורק עם יאדוויגה, המשרתת הפולנייה שהצילה את חייו בשואה. היא אוהבת אותו, רוצה להתגייר וגם להפוך אותו ליהודי טוב יותר. הוא חש חוב מוסרי כלפיה אך רואה בה אווזה פותה ומתנהג אליה בהתאם. הם נישאים בנישואים אזרחיים והוא מוצא את פרנסתו הדלה מכתיבת נאומים והרצאות לרב המקומי.

בקצה השני של העיר הגדולה נמצאת המאהבת שלו - מאשה היהודייה. היא פרודה מבעלה וגרה עם אמה. הן ניצולות שואה נוירוטיות. המחזה מדגיש את האמירה שהשואה, בנוסף להשמדה ההמונית, ריסקה גם את נפשותיהם של אלה שהצליחו להינצל. חלק גדול מאישיותם נמצא עדיין בגטו ובמחנה.

כמו לא די לו, להרמן, בשתי הנשים - עולה מן האוב תמרה, אשתו הראשונה ואם בניו המומתים. כולם סברו שהיא נרצחה בשואה, אך טעו. היא שרדה ונחתה בחלק היהודי כל-כך של ניו-יורק.

הרמן נקרע ואובד בין שלושת הנשים. לא בכדי נקרא המחזה שונאים - סיפור אהבה. הפרדוקס הזה הוא לבו של העניין. הדברים מסתבכים עוד יותר כאשר מתברר להרמן שהוא עומד להיות אב. כיצד נפתרת התסבוכת - זאת תצטרכו ללכת ולראות בעצמכם.

הבימוי הוא מאוד מיוחד ומעניין וכך גם התפאורה. על רצפת הבמה זרוקים קרעי עיתונים, בדיוק כפי שאני זוכרת שראיתי ברכבת התחתית בניו-יורק. כאשר הרמן עובר מאישה אחת לאחרת הוא נעמד, כביכול על הרציף וברקע נשמע רעש הרכבת. התחושה היא ממש של רכבת נוסעת. גם העמידה שלו כשיד אחת אוחזת בעיתון והשנייה במתלה המשתלשל מן התקרה היא מאוד אותנטית. בשני צדי הבמה ניצבים שני תאי טלפון מהם מטלפן הוא בכל פעם לאחת הנשים ואז רואים אותה על מסך וידאו גדול מדברת אתו. בנוסף לכך יש חלקי תפאורה הנוסעים על מסילה ומסכים המפרידים חדר מחדר, בהחלט מרשים.

משחקם של כל השחקנים, ובראשם סשה דמידוב, הוא מעולה. יאדוויגה הפולנייה ממש הזכירה לי את העובדת הזרה שטיפלה באמי. היא אמנם הייתה רומניה (ואפילו משכילה) אבל התנהגותה דמתה מאוד לזו של יאדוויגה. כאשר היא מתרגשת ונרעשת, היא שוכחת את כוונותיה להיהפך ליהודייה, מצטלבת שוב ושוב וקוראת "יזוס, מריה!"

לסיכום - הצגה מומלצת בחום !