אתחיל הפעם את הכתיבה בוידוי אישי קטן. אינני חסיד גדול של הצגות יחיד. אני בדעה שבתיאטרון חייב להיות דו שיח בין אנשים ולא מונולוג. אך בעיקבות הצגת "הילד" מאת ריימון קוש בתרגום ועיבוד של רבקה משולח ורועי אסף שהינו הן השחקן והן הבמאי אשנה כנראה את דעתי.

קוש הנו מחזאי צרפתי שהיה ספורטאי שבשנת 1972 כתב את המחזה הילד -עיבוד לרומן בשם "ילדות" והתאבד בהיותו בן 49. ראיתי בהצגה נפלאה זו מין דו שיח בין הילד לחבל. אנו נמצאים בחצר בית ובו חבל יורד מלמעלה, ברזלים בשני צידי הבמה ועלי שלכת על הרצפה. הילד- רועי אסף מנהל את הדו שיח עם החבל. הוא עולה עליו בזריזות, הופך אותו לכיסא ומתיישב עליו, משתחל עם הראש למטה, משתמש בו כחור המנעול כדי להציץ "בפרוה בין הרגליים" של האישה השכנה, הופך אותו לאיבר מין גברי, ללולאה, למשענת , פתאום הופך החבל ללוח קיר וכו'.

הביצוע של רועי מעולה, נהדר. יש לו כושר לא רק משחקי אלא גם פיזי רב. הוא מעביר רגשות וחוויות דרך המשחק. הכל הרפתקאות של שני ילדים בגיל ההתבגרות כאשר כל דבר עבורם ראשוני, בתולי, חדש. רועי מגדיר את ההצגה לא רק כהצגה אמנותית אלא גם כהצגה פיזית וזה נכון. צריך בהחלט כח פיזי רב כדי להתגבר על הלולינות בחבל. רועי כמו כספית לא נמצא שניה במנוחה. כל הזמן בתנועה. מתנועע, מרחף באוויר, מטלטל, מתנדנד.  תוך כדי הוא גם מספר על חוויות הילדות כאשר הוא וחברו קובי ראו את שחיטת הכבשה,ליקקו בולבולים של מבוגרים ועישנו סיגריה שקיבלו, חוויות ילדות מבית הספר והמורה,מין, דת ובסוף מות חברו הטוב.

הכל נאמר בשטף,בענין ,בהתבוננות ילדותית באירועים יום יומיים שבהם הילד נתקל בפעם הראשונה. כל ההצגה הנמשכת פחות משעה שהינה מונולוג אחד של ילד מתבגר מרתקת הן בגלל המשחק המעולה והוירטואוזי והחן הרב בו ההצגה מוגשת והן בגלל הכושר הגופני הנהדר והדו שיח עם החבל.

טוב עשה רועי שלא ביים את עצמו עם הסממנים האופיניים לילד. בימוי כזה נראה אמין יותר מציאותי יותר ומרתק יותר.הכל נוגע ללב ומזכיר להרבה מבוגרים רגעי הילדות שלהם. רועי השתמש במוסיקה שכתב יצחק שושן בגוון מזרחי מרוקאי המוסיפה רבות להנאה מההצגה.

לראות או לא לראות:משחק מעולה,תמימות ילדותית,בימוי בעל ענין, קסם אישי רב. מומלץ.

נכתב על ידי elybikoret , 31/1/2008 11:15