ההצגה המוסיקלית "ינטל" שעלתה לאחרונה במסגרת שיתוף פעולה בין התיאטרון הקאמרי לבין תיאטרון חיפה, וההצגה מבוססת על הסיפור הקצר "ינטל בחור ישיבה", אשר נכתב ע"י חתן פרס נובל לספרות, הסופר יצחק בשביס-זינגר, ובתחילת שנות השבעים עובד לבמה ע"י לאה נפולין וע"י יצחק בשביס-זינגר. ההצגה "ינטל" הועלתה לראשונה בניו יורק בגרסה מלאה שאורכה כשלוש שעות, וכשנתיים לאחר מכן הועלתה שוב ההצגה בגרסה קצרה יותר, ובישראל הועלתה בתיאטרון הקאמרי בשנות השמונים ולפני כשמונה שנים בבית צבי, ויצוין כי מעולם לא היה מדובר בהצגה מוסיקלית עד להפקה הנוכחית, ומקורו של רעיון זה הוא בעיבוד הקולנועי.

במרכז העלילה עומדת ינטל, בתו היחידה של רב עיירה קטנה, ויחד הם נוהגים ללמוד תורה. כאשר אביה נפטר היא מוכרת את ביתה, מתחפשת לאברך, ויוצאת לחיפושים אחר ישיבה שתאפשר לה ללמוד בה. היא פוגשת בדרכה את אביגדור, אשר נחשב לתלמיד ישיבה מבריק ומאורס להדסה היפה, בתו של רב אלתר, האיש המכובד ביותר ביאנב. היא מזדהה בפניו כ"אנשל", והופכת לחברותא שלו ללימודים, מתאהבת בו, ועדיין אינה חושפת בפניו את זהותה האמיתית. אימה של הדסה מגלה שאחיו של אביגדור התאבד, ומחליטה לבטל את האירוסין מחשש לפגיעה בשם משפחתה, ואביגדור מבקש מאנשל להינשא להדסה במקומו. אנשל והדסה נישאים, אך אינם ממשים את נישואיהם, ובעקבות לחץ מצד הסביבה אביגדור נישא לפשה האלמנה בעלת המכולת. ינטל מחליטה לספר לאביגדור את סודה, והם יוצאים יחד ללובלין, והיא חושפת בפניו שאינה גבר, אלא אישה. אביגדור מתקשה לקבל את דבריה של ינטל, אך מתעשת ומעוניין לשאתה לאישה, אך אינו מוכן לקבל את רצונה ללמוד תורה מבלי להסתתר, ולכן הוא חוזר ליאנב ונושא לאישה את הדסה, ואילו המשך סיפורה של ינטל אינו פתור.

דמותה של ינטל זכורה לרובנו דווקא מהסרט המצליח בכיכובה של ברברה סטרייסנד, שבזכותו נכנסה להיסטוריה כאישה הראשונה שבמסגרת סרט אחד מילאה מספר תפקידים משמעותיים - כתיבת התסריט, הפקה, בימוי ומשחק בתפקיד הראשי. לימים העידה סטרייסנד שקיבלה את ההשראה לפרויקט מאביה, עמנואל סטרייסנד, אשר נפטר כשהייתה ילדה, ולא פעם פנתה אליו והתפללה על מנת לקבל את הכוונתו. ברקע להפקת הסרט בכיכובה של סטרייסנד התגלע סכסוך בינה לבין בשביס-זינגר על רקע אומנותי, והאחרון הטיל ספק ביכולתה לקדם את הפרויקט בעצמה וכן התרעם על שיבוץ השירים במחזה. ברם, לימים התברר כי הסרט הפך להצלחה גדולה, והמוסיקה שהולחנה ע"י מישל לגראן אף זיכתה אותו בפרס האוסקר, והשירים עצמם הפכו לחלק בלתי נפרד מהרפרטואר המוסיקלי של סטרייסנד, וביניהם : "papa can you hear me?", "a piece of sky", "the way he makes me feel", "where is it written" ואחרים.

הנוסח העברי הבהיר למחזה נכתב ע"י דן אלמגור וע"י משה קפטן, והוא נעשה היטב, תוך הקלות בשפה היכן שהדבר מתאפשר ותוך נאמנות לסגנון המקורי בו נכתב העיבוד לבמה. יודגש, כי ההצגה "ינטל" אינה עיבוד בימתי לעיבוד הקולנועי, אלא הפקת הצגה מוסיקלית המבוססת על העיבוד לבמה, תוך שימוש בשירים המשובצים לאורך המחזה ע"י הרעיון בעיבוד הקולנועי. למעשה, פרט למחווה לשיר "papa can you hear me" שנכתב ע"י אלאן ומרילין ברגמן והולחן ע"י מישל לגראן עבור הסרט ותורגם כאן לעברית כ"אבא...", השירים בהצגה אינם השירים המופיעים בסרט, אלא פזמונים מקוריים, אשר נכתבו במיוחד ע"י דן אלמגור וביניהם : "כל המלמד בתו תורה", "עד שיחפץ", "אחי ואני", "שיר החייטים" ועוד, והמוסיקה המקורית והניהול המוסיקלי של יוסי בן נון השלימו אותם. בדומה לעיבוד הקולנועי מטרת השירים היא להמחיש את הרובד הרגשי במחזה ולהעצים אותו, והדבר נעשה באופן מיטבי הן בפזמונים והן במוסיקה לאורך כל ההצגה, תוך שימוש במוטיבים, ברעיונות ובמחוות (בין אם בכוונה תחילה או לאו) למוסיקה היהודית ולמוסיקה בסרט. בהצגה זו לא הייתה פשרה באיכות, והרכב נגנים מאחורי הקלעים ליווה את ההצגה באופן מקצועי ומיטבי : ניצן עין הבר / אוהד בן אבי (כלי נשיפה), אבנר יפעת (קונטרבס), עמיר בן דוד (כלי הקשה) ויוסי בן נון / שחר גלזר / נדב רובינשטיין (קלידים).

הבמאי משה קפטן עשה עבודה מצוינת בהעלאת המחזה כהצגה מוסיקלית, ועיצב הצגה עשירה מבחינה בימתית וחזותית עם צוות שחקנים גדול, מרשים ומקצועי, והתמונות השונות מתלכדות כולן כמקשה אחת לסיפור מרגש שלא נס ליחו. בהקשר זה אציין כי צפיתי בהצגה שהועלתה בבית צבי לפני כשמונה שנים, ולא ניתן להשוות בין עוצמתה הגדולה של ההצגה המוסיקלית לבין עוצמתה של ההצגה בתצורתה הרגילה. בשביס-זינגר התבטא בזמנו כי סיפורה של ינטל אינו סיפור בעל אופי מגדרי שמטרתו לעסוק ברצונן של הנשים ללמוד תורה, ואין כאן מטרה לתאר מלחמה עבור החברה כולה, אלא בסופו של דבר זוהי מלחמה פרטית של ינטל מול החברה. גם בתפיסת הבימוי של קפטן ניתן לראות כי הוא עיצב את ההצגה ע"פ עיקרון זה, ודמותה של ינטל אינה דמות תקופתית והנושא אינו בהכרח לימוד תורה, כי אם רצונות ושאיפות אישיות המדוכאות ע"י החברה מסיבה זו או אחרת, וכן עולה דילמה בשאלת המחיר תמורת הרצון להגשים שאיפות וחלומות. מכאן, זוהי הצגה שרלוונטית לכל מקום ולכל תקופה בדומה למחזמר "כנר על הגג" המוצג במקביל, ואולי ההזדהות שלנו וההשפעה עלינו כצופים יהודיים חזקות ומשמעותיות יותר. זאת ועוד, ההצגה מתרחשת בשני רבדים - הרובד המציאותי והרובד הפנימי והרגשי, ולמרות ההפרדה הברורה למראית עין, ניכר כי שניהם מתערבבים זה בזה.

התפאורה שעיצב רוני תורן תיארה היטב את העיירה היהודית הקטנה והגלותית בגווניה האפורים והקודרים. בהתאם לתפיסת הבימוי, התפאורה שהוצבה כחצי גורן על הבמה מסמלת את החברה וסוגרת על ינטל מסביב, ובכך מומחש מצבה הרגשי והלחץ הנפשי בו היא שרויה. יתר על כן, התפאורה מצטיינת במודולריות, כך שהרקע הסטטי לכאורה הופך בקלות למקומות שונים בהם מתרחש הסיפור - הכפר של ינטל, ישיבת יאנב, ביתו של רב אלתר, הנהר, המקווה ועוד, והדבר ממחיש את התהליך ואת המסע שעוברת ינטל, שאינו רק במישור הפיסי אלא גם במישור הרגשי. גם התלבושות שעיצבה אורנה סמורגונסקי תיארו אפרוריות, ופרט לתלבושתה של ינטל בתחילת ההצגה בטרם התחפשה לגבר ולתלבושתה של הדסה היפהפייה כמעט שאין תלבושות הסוטות מגווני השחור, הלבן והאפור. את התפאורה ואת התלבושות משלימה התאורה המוצלחת שעיצבה פיליס רוס, שמסייעת בהמחשת שני הרבדים בהצגה - המציאותי מול הפנימי.

אולה שור-סלקטר בתפקיד ינטל הייתה מצוינת, ואין ספק שמדובר בשחקנית מוכשרת, מקצועית ורבת יכולות. ההשוואה בינה לבין ברברה סטרייסנד אולי מתבקשת, אך בעיניי אינה רלוונטית מאחר שסטרייסנד הינה מיתולוגית במידה מסוימת, וקשה מאוד להיכנס לנעליה, מה גם שאין בכך צורך. יחד עם זאת, שור-סלקטר מגישה משחק דרמטי במינון מדויק, כריזמטי, מרגש ואף חושפת יכולת קומית טובה, וכל אלו מביאים לידי ביטוי את הקונפליקט שבין רצונה ללמוד תורה לבין אהבתה לאביגדור. יתר על כן, הביצועים הקוליים שלה מרשימים, וחלקם בהחלט מצליחים להבליח דמעה, וניכר כי היא יצקה לדמותה של ינטל תוכן אישי משלה.

יחזקאל לזרוב בתפקיד אביגדור הפגין משחק איכותי, עמוק ומרשים, וניכר כי הוא נכנס היטב לדמותו של אביגדור, שגם הוא במידה מסוימת קורבן של החברה - אם בסירובם של הוריה של הדסה שיישא אותה לאישה בשל התאבדות אחיו, ואם בכך שנאלץ להתחתן עם פשה האלמנה מפאת גילו. לזרוב גם חתום על הכוריאוגרפיה להצגה, אשר מותאמת היטב להוויה היהודית ומבוצעת ללא רבב.

אילנית גרשון בתפקיד הדסה הינה ליהוק מושלם לתפקיד הן מבחינה חיצונית והן מבחינה משחקית, והיא גילמה היטב את הנערה התמימה אשר סרה למרותו של בעלה. עירית קפלם בתפקיד פרומקה, אימה של הדסה, ויואב בר לב בתפקיד רב אלתר, אביה של הדסה עשו עבודה מצוינת, והפגינו במשחקם גם ביקורת חברתית מסוימת על אמונות טפלות, על סטריאוטיפים ועל חלומה של האם היהודייה לחתן עשיר.

בהצגה משחקים בתפקידי אורח יוסף כרמון בתפקיד רב טודרוס, אביה של ינטל וגאולה נוני בתפקיד יאכנע הבלנית - שניהם נפלאים, ובכלל להקת השחקנים הגדולה עובדת כיחידה אחת ומפגינה ביצועים קוליים מעולים ויכולות בימתיות נהדרות. משתתפים : טל וייס (מוכר ספרים / עגלון), אבי טרמין (ברל החייט / פייטל, סוחר העורות), דיויד בילנקה (שמרל החייט / ליימל / יוס'ל), הילה סורג'ון-פישר (רבקה השדענית רייזעלע), אסף גולדשטיין (מוישה / רב הקהילה), גלעד שמואלי (שמואל), אביטל לבני (פשה), מיכל ברנד (זלאטע), אסנת בן יהודה (פונדקאית / נעשל), יעקב תמרי (דוד), רועי קקון (לייזר), איתי חיון (ברל התלמיד), מיטל דמארי (בת הכפר), אורטל חאיק (בת הכפר) ואביהוד תדהר (נער).

סיכום : הצגה מרגשת ונוגעת ללב בביצוע בימתי מרהיב. אל תחמיצו!