המחזה "אימא מלכה", אשר נכתב ע"י המחזאי האיטלקי מאנליו סאנטנלי, אולם האחרון למד משפטים , ורק לאחר שנים של עבודה במחלקת התרבות של הטלוויזיה האיטלקית הביע התעניינות בתחום הכתיבה לתיאטרון. המחזה הוצג ברחבי איטליה החל משנת 1985 ובהמשך גם באירופה, והתקבל בייחוד ע"י האיטלקים בהתלהבות רבה, אולי יותר מכל בשל מקומה של האם בתרבות האיטלקית. ההצגה "אימא מלכה" הועלתה לאחרונה בתיאטרון חיפה, וזהו סיפור אנושי קומי אשר עוסק במערכת היחסים בין הורה לבין ילד בפרט ובמערכות יחסים בכלל.

עלילת המחזה מתחילה בהגעתו של אלפרדו לאימו רג'ינה בטענה שבא לסעוד אותה בימי מחלתה, אולם מתברר כי זוהי אינה הסיבה האמיתית להגעתו, ולמעשה ברצונו לכתוב מאמר אודות ימיה האחרונים של אימו, ובכך להציל את הקריירה העיתונאית המדשדשת שלו ולמלא את החלל שנפער בו בעקבות כישלון חיי הנישואין שלו. רג'ינה היא אם דומיננטית וחזקה, והקונפליקט עם בנה כולל סחיטות רגשיות, נקמה ושקרים מצד שניהם, ובסיומו של המחזה לא ברור מי הובס בקרב.

הנוסח העברי למחזה נכתב ע"י רבקה משולח, והיא הצליחה מחד לשמור על נאמנות לנוסח המקורי, אשר היה מכוון בעיקר כלפי הקהל האיטלקי, ומאידך לשבץ בו מרכיבים אשר יתאימו יותר לקהל הישראלי. שמו של המחזה באיטלקית הוא "Regina Madre", והתרגום המילולי הוא "אימא מלכה", אולם חשוב להזכיר כי שמה של האם במחזה הוא רג'ינה, וכאן דווקא מצאתי את הנוסח העברי כלוקה בחסר, שכן ישנו דו משמעות כבר בשם המחזה, והדבר אינו בא לידי ביטוי בנוסח העברי. בעיניי דווקא היה נכון יותר לשנות את שמה של רג'ינה למלכה, ובכך להביא לידי מיצוי את הרעיון לו התכוון המחזאי.

אילן שני ביים הצגה מוצלחת, זורמת, מעניינת, אנושית ונוגעת ללב, אשר מביאה לידי ביטוי בצורה מצוינת את רעיונותיו של המחזה, והעבודה עם זוג השחקנים שמשתתפים בהצגה שיקפה זאת היטב. על פניו נדמה כי דמותה של רג'ינה מזכירה את האם הפולנייה (היידישע-מאמע), אולם דמותה של האם כוללת מרכיבים, תכונות ודפוסי התנהגות אשר נכונים לגבי כל אם. המחזה מתייחס לדמותה של האם, אשר מצד אחד היא זו אשר מביאה את הילד לעולם, אולם מצד שני יכולה להיות חונקת ומייסרת. כמו כן, הבמאי שם דגש על המרכיבים הקומיים במחזה, והצליח ליצור דרכם את הכאב ואת הקשיים אשר נובעים ממערכת היחסים בין האם לבין בנה.

לילי בן נחשון עיצבה תפאורה יפהפייה, אשר מתארת היטב את חדר המגורים של האם הקשישה, החל מהחלל האחיד וכלה ברהיטי העץ ובטפטים בגווני האדום אשר מודבקים על הקירות. סבטלנה ברגר עיצבה תלבושות נאות, אשר התאימו היטב לדמותה של האם ולדמותו של הבן. כמו כן, התאורה שעיצב חואן כהן הייתה טובה, ולמרות שהייתה אחידה רוב המחזה, היה לה תפקיד חשוב במעברים ובקבלת התחושה שהימים חולפים. יתר על כן, את ההצגה מלווה מוסיקה של רן בגנו, אשר הוסיפה מאוד להצגה.

מרים זוהר, כלת פרס ישראל, בתפקיד רג'ינה עשתה עבודה נפלאה, ובכל תפקיד שהיא מגלמת היא מצליחה להפתיע, לרגש, לשעשע ולמצות את התפקיד היטב. זוהר היא אולי ליהוק מושלם לתפקיד, דווקא משום שהיא נתפסת כמודל הקלאסי לאם הפולנייה, ועם זאת היא כובשת ומפגינה דומיננטיות, כריזמטיות וחן, תוך הקפדה על הפרטים הקטנים ביותר. רג'ינה סבלה בחיי הנישואין שלה, אולם מאז מות בעלה היא מתרפקת עליהם בכל הזדמנות אפשרית, וניכר כי הטשטש בעיניה הגבול שבין המציאות לבין הפנטזיה.

נעם בן-אז"ר בתפקיד אלפרדו, בנה, היה טוב, וניכר כי עשה עבודה טובה יחד עם זוהר. יחד עם זאת, לעתים חשתי שהוא אינו משתמש בקולו באופן הנכון, דבר אשר יוצר תחושה של חוסר אמינות. ברם, הוא הביא לידי ביטוי את היותו ריאלי, ונמצא במתח הקבוע שבין הטחת האמת בפני אימו לבין אי רצונו להרגיזה. בנוסף, הוא הביא לידי ביטוי את העובדה שאלפרדו מיוסר מכשלונותיו בחייו האישיים והמקצועיים, והוא חוזר למקום המוכר והמוגן לכאורה, אך אינו זוכה לחום ולאהדה שקיווה להם.

סיכום : הצגה משעשעת, אנושית, נוגעת ללב ומרים זוהר נהדרת. מומלץ בחום!