פעם שנייה ברבעון האחרון שאני מוצאת את עצמי בדרכי להופעה של התפוחים. מהפעם הקודמת אני לא זוכרת יותר מדי, חוץ משהיה כיף והיה הרבה (ה-ר-ב-ה) אלכוהול.

הפעם הזו עברה נטולת אלכוהול מכיוון שאני על ההגה (מסר סמוי אמרתם? "אם שותים לא נוהגים", הנה, עכשיו הוא גלוי) וכמו תמיד באיזשהו שלב קריטי התברר כי שאין לנו שמץ איך מגיעים. מה הסיכוי שלחמישה מהנוכחים באוטו, דהיינו כולם (פלוס רכב נוסף שהשתרך מאחוריי כי, הפלא ופלא, הוא אינו יודע את הדרך!) יהיה חוש ניווט של מלפפון כבוש? פעם נוספת הגענו למסקנה שהסיטי הול הוא מקום שמגיעים אליו "במקרה" (ה"מקרה" שלנו כלל שתי פרסות וניידת משטרה).

במהלך נסיעת האימים החבורה העליזה והצבעונית (ליטראלית) דנה במאורעות הצפויים לנו הערב (ובהרגלי הנהיגה הלקויים שלי, אבל כבר חרגתי בפירוט על נושא לא רלוונטי זה) ואף לא מילה על התפוחים, אני אפילו לא בטוחה באיזה שלב של הערב כולם הפנימו שזו בכלל ההופעה שלהם (אולי כשהם עלו לבמה?!), כי כל תשומת ליבנו היתה נתונה להפתעה/ להקת חימום/ הורי ילדינו העתידיים: להקת עוזי נבון ומכרים, גם אותם כבר הספקתי לראות בעבר בהופעה משלהם בסיטי הול.

ההגדרה 'צפיפות' מתארת היטב את מצב הצבירה הכללי שלנו באותו ערב שישי, החל מחמישית מכרים בטויוטה, דרך תור של לא פחות משעה וחצי, בו הצפיפות היוותה יתרון נוכח הטמפ' המקפיאות של חיפה, וגם כשסוף כל סוף נכנסנו פנימה המקום היה עמוס מפה לפה (דימוי פיזיקאלי אחרון ודי: אילו היינו כולנו חלקיקים שמנים, למעשה יצרנו ג'ל). ההמתנה נמשכה גם בפנים, וברקע טראקים מקפיצים של פאנק בניחוח של פעם. התאפשר לנו להעריך את טיבו של הקהל שהיה מגוון ומשובח לכל הדעות, המון המון אנשים יפים.

באחת וחצי לערך עלו לבמה עוזי נבון ומכרים, ונתנו שואו שלא נראה כמותו; עם לוק רטרו מושקע לכל מכר, שלושה נשפנים מהוללים בתיאום מושלם, סאונד מיוחד ועם זאת מוכר- פנדר רודס רבותיי, וזה עוד לפני שהזכרנו את המתופפים הגיטריסט והבאסיסט, אה! וגם..עוזי נבון מוכשר בטירוף אחד.

אינני בקיאה בשמות כל השירים, מה שבטוח שב"לך גאה" הקהל לא יכול היה להיות נפעם יותר (למרות בעיות הסאונד שאפיינו את שיר זה כשאר ההופעה). בין השירים שיתף אותנו עוזי במקרה שקרה לאחד מהמכרים, שמוסר ההשכל שלו הוא "זה לא צריך לקרות למכר", מה שהניב תגובה של הביג בנד, והיה הו כה מגניב.

ל"עוד קצת" הצטרפו שתי זמרות נאות במחלפות מושקעות (וכמה שהייתי גאה להיות מהיחידים בקהל שצווחו את המילים בקולי קולות "עוד קצת, רק קצת, מהזמן שחלף והותיר אחריו..."), אחת מהן, 'אינגריד', עם קול שמתאים בדיוק לנישה החדשה-ישנה שיוצרת הלהקה, נשארה לדואט מקפיץ עם עוזי.

וזהו. היה קשה להיפרד. זזים? רגע, התפוחים.

חלפה לה עוד כחצי שעה עד שהתפוחים עלו. כהרגלם הם עשו מוסיקה שמאוד כיף לרקוד לצליליה, עם גרוב מצויין, בהחלט 'פאנק במיטבו', אך למרות שזו 'הופעה' בלייב לא נראה לי הכרחי לשאת את עיניי לבמה. רקדנו עוד כמחצית השעה, ואז מכרה מסויימת התחילה להתעייף, זו שאחראית לתחבורה. הסתבר שגם השאר מיצו את עניין התפוחים די מהר, והדעה הגורפת היתה ש"אם הלהקה הקודמת לא עולה שוב מצידי אפשר לחתוך". אז עשינו את הלא ייעשה ופרשנו 'מוקדם', בדיוק בזמן להציק למכרה בעבודה (היום כולם מכרים, שמתם לב?).

הערב הוכתר כהצלחה. עוזי נבון ומכרים נתנו הופעה מצוינת, נהנינו לרקוד לצלילי התפוחים, ועל אף כישורי הנהיגה הלקויים כל מכריי הוחזרו לבתיהם בשלום. תודה למיכאל על הכרטיס והסטיקר הגאוני שטוען כי "זה לא צריך לקרות למכר"!