מזה שנים האופרות הגדולות ביותר של כל הזמנים מוצגות ברחבי העולם במגוון פסטיבלים ואירועים מיוחדים באתרים היסטוריים שנבחרו בהתאם לעלילת האופרה. כך למשל הועלתה האופרה "טורנדוט" של פוצ'יני בעיר האסורה בסין, האופרה "טוסקה" בורונה שבאיטליה, האופרה "אאידה" בפירמידות בגיזה שבמצרים ועוד. אירועים מיוחדים אלו הצליחו לסחוף אליהם קהל מכל רחבי העולם, ועצם החיבור בין המוסיקה לבין האתר ההיסטורי עשתה את שלה, והפכה את הפקת האופרה בתצורה זו למיוחדת במינה. מנהלת האופרה הישראלית מזה מספר שנים ניסתה לקדם פסטיבל אופראי שיתקיים לראשונה בישראל למרגלות המצדה, והשנה, כאשר מלאו 25 שנה להיווסדה של האופרה הישראלית, היוזמה קרמה עור וגידים בזכות שיתוף פעולה של ארגונים רבים, אשר בחרו להפוך את החלום לכדי מציאות. יצוין, כי חודשים ארוכים עבדו בעלי מקצוע רבים בהכנת התשתית להקמת האתר, והם עשו עבודה נהדרת, וכל מרכיב בהפקה היה מאורגן למשעי עד אחרון הפרטים, דבר שאינו מובן מאליו. אין ספק, שאיכותה של ההכנה המוקדמת והממושכת מעידה על כך שאירוע זה לא היה חד פעמי, אלא מדובר בתחילתה של מסורת ארוכת שנים.

האופרה "נבוקו" הייתה האופרה השלישית שחיבר המלחין האיטלקי ג'וזפה ורדי, ובזכותה הוא הפך לאחד ממלחיני האופרות החשובים ביותר, וכמובן לאופרה זו ישנו קשר ישיר למסורת ולהיסטוריה היהודית. "נבוקו" מוגדרת כאופרה לירית בארבע מערכות, והליברית שכתב טמיסטוקלה סולרה נכתבה ע"פ הבלט "נבוכדנצר" מאת אנטוניו קורטזי וע"פ המחזה מאת אוגוסט אניסה בורז'ואה ופרנסיס קורנו. האופרה הועלתה לראשונה בתיאטרון לה סקאלה במילאנו, ובמסגרת האופרה הישראלית היא הועלתה מספר לא מבוטל של פעמים ואף במסגרת אופרה בפארק. יש לציין, כי ורדי שבר מספר מוסכמות כשהלחין את האופרה, והוא המשיך לעשות זאת גם באופרות המאוחרות יותר שלו, והדבר בא לידי ביטוי בכך שהתפקידים הראשיים אינם מותאמים לגוון הקולי המקובל, אלא לגוון קולי אחר.

עלילת האופרה מתארת את סיפורו של נבוכדנאצר מלך בבל, כובש ירושלים, אשר החריב את בית המקדש, והגלה את היהודים לבבל. יחד עם זאת, עלילת האופרה מתמקדת בשתי בנותיו של נבוקו - אביגיל בתו הבכורה ופננה בתו הצעירה, אשר שתיהן מאוהבות בישמעאל, אחיינו של צדקיהו מלך ירושלים. אביגיל מגלה שישמעאל מאוהב בפננה, ולמעשה היא עצמה אינה ביתו הביולוגית של המלך, אלא בת לשפחה שאומצה ע"י נבוקו. לאור גילויים אלו אביגיל מחליטה שהיא תתבע את כס המלכות כאשר אביה עוד בחיים, והיא תוציא להורג את אחותה ואת היהודים. במקביל נבוקו מצדו מודיע כי מעתה יש לראות בו אל, ומכריח את בני עמו להשתחוות בפניו. לאחר שברק מכה אותו ע"י ה', הוא מחליט לחזור בתשובה ולאפשר ליהודים לחזור לארץ ישראל ולהקים שוב את בית המקדש.

הבמאי יוסף רוכליץ עשה עבודה מרשימה עם צוות הסולנים, הניצבים והשחקנים, וכמובן עם הצוות הטכני. התשתית שהונחה למרגלות המצדה הינה יוצאת דופן בקנה מידה ישראלי, ועצם העובדה שהאתר ההיסטורי משמש כתפאורה טבעית עבור האופרה, הופכת את האירוע כולו למפגן מפעים, נועז ומהודק. יתר על כן, מצדה הפכה לסמל לגבורה ולנחישות במסורת היהודית, ואלו נושאים אשר עולים גם באופרה עצמה, ולפיכך האתר ההיסטורי מעצים את החוויה המוסיקלית ואת החוויה החזותית לכדי חוויה אחת מיוחדת במינה. הבמאי עשה שימוש בעשרות רבות של ניצבים ושל שחקנים, ויצר באמצעותם תמונות מסוגננות ופשוטות לצד תמונות גרנדיוזיות תוך שימוש בשיירות סוסים, מרכבות וגמלים. בסיכומו של עניין, האירוע עצמו נצרב בזיכרון בזכות הקשר ההיסטורי בין העלילה לבין האתר עצמו, והבמאי בהחלט הסתמך על יופיו הטבעי של האתר, והעשיר את הבמה באביזרים ובאמצעים נוספים במינון מדויק. זאת ועוד, דווקא בימים אלו אופרה זו הינה רלוונטית אולי יותר מכל תקופה אחרת שבה הועלתה בארץ, והיא ממחישה בבירור את ההיסטוריה הישראלית החוזרת על עצמה בצל גורלו של העם היהודי.

התפאורה שעיצב ניצן רפאלי הייתה, כאמור, פשוטה ומסוגננת, והוא ניצל היטב את תכונת הורסטיליות של הבמה, אשר מאפשרת מפתחים של קומה אחת ושל שתי קומות. התלבושות שעיצב אלברטו ספיאצי היו מרהיבות וססגוניות, ודווקא היוו ניגוד מעניין לגוון האחיד של התפאורה ולגוון הבהיר של הנוף המדברי מסביב. התאורה שעיצב אבי יונה בואנו (במבי) הייתה יוצאת דופן, ייחודית ומהפנטת, והיא הטיבה לתאר את הסביבה בתמונות שלמות באופן מדוקדק. כמו כן, שינויי התאורה בכיוון המצדה, ושינויי התאורה התכופים באיזור הבמה היו בגדר חיזיונות מרהיבים בפני עצמם. יצוין, כי עיצוב הקול של בריאן גרנט לקה מעט בחסר כאשר היו רוחות חזקות ברגעים ספורים של המופע, דבר אשר יצר רחשים באמצעי ההגברה של הסולנים ושל התזמורת.

דניאל אורן ניצח על תזמורת האופרה הישראלית, היא התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, ביד רמה, והפיק ממנה את המיטב תוך שהביצוע התזמורתי נפלא, מדויק, דרמטי ומרגש. יחד עם זאת, אורן הפך למסורת את החזרה על שירת המקהלה
"Va, Penseiro" שלוש פעמים ברצף, תוך שהוא מבצע עצירה מתודית ונואם בפני הקהל במהלך האופרה עצמה. בעיניי הדבר היה מטריד ולא הולם, ואין מקום לקטוע את האופרה לשם עצירה מסוג זה, מה גם שהדבר נעשה ביוזמתו המלאה, ולא בעקבות תגובות סוערות מצד הקהל, על אף שהביצוע המקהלה שעליה ניצח ישי שטקלר היה מושלם.

לטובת אירוע מסוג זה המתקיים לראשונה בישראל האופרה הישראלית גייסה סוללה של סולנים בינלאומיים, אשר עשו עבודה מצוינת. אמנם שמה של האופרה הינו "נבוקו", אולם האופרה הזו שייכת לדמות אחרת - אביגיל - אותה גילמה דמיטרה תאודוסיו (סופרן), זמרת בחסד עליון, אשר הצליחה ליצוק לתוך דמותה של אביגיל את הייסורים, את הסבל, את המורכבות ואת התשוקה שלה לאהבתו של ישמעאל אך גם לכוח ולשלטון, ואת כל אלו היא מביאה לידי ביטוי הן בשירתה והן במשחקה. למותר לציין, כי התפקיד של אביגיל באופרה זו נחשב לאחד מתפקידי הנשים התובעניים ביותר באופרה, ותאודוסיו ביצעה את התפקיד ללא רבב ובאופן מדויק להפליא ויותר מכל - מרגש במיוחד.

אלברטו גזאלה (בריטון) בתפקיד נבוקו היה מצוין, והביא לידי ביטוי את כוחניותו של נבוקו מחד, ואת קטנותו ביחס לאלוהים, דבר שמוביל אותו לחזור בתשובה. עוד בלט פאטה בורצ'ולדזה (בס) בתפקיד זכריה, הכהן הגדול במקדש, והוא מצטיין בשירתו המדויקת, העוצמתית והעשירה ובמשחקו העקבי. אופמיה טופאנו (מצו-סופרן) בתפקיד פננה הביאה לידי ביטוי את אישיותה העדינה ואת העובדה שהתגיירה בשם אהבתה לישמעאל, והיא שרה את האריות היטב. כמו כן, לצדה בלט נזראנו אנטינורי (טנור) בתפקיד ישמעאל, זמר בעל קול מרשים וחזק.

עוד משתתפים באופרה : ליליה גרצובה (סופרן) בתפקיד אנה, אחותו של זכריה ; קרלו סטריולי (בס) בתפקיד הכהן הגדול ; פליקס ליבשיץ (טנור) בתפקיד עבדאללה.

סיכום : מפגן חזותי ומוסיקלי מרשים ובתקווה שזוהי תחילתה של מסורת ארוכת שנים. כל שנותר הוא להמתין בקוצר רוח לשנה הבאה בהפקת האופרה "אאידה" למרגלות המצדה.