האופרה "פיק דאם" אשר הולחנה ע"י פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי, גדול המלחינים הרוסיים של התקופה הרומנטית, אמנם אינה מבין האופרות שהצמיחו אריות שהפכו ללהיטים, אולם היא תפסה לעצמה מקום מכובד בזכות היותה מבוססת על סיפור קצר מאת הסופר הרוסי הנודע, אלכסנדר פושקין. יצוין, כי שיתוף הפעולה בין פושקין לבין צ'ייקובסקי הביא גם ליצירת האופרה "יבגני אונייגן", כאשר את הליברית לאופרה כתב צ'ייקובסקי יחד עם אחיו, מודסט. בימים אלו מועלית "פיק דאם" באופרה הישראלית בהפקת בית האופרה הלאומי בורשה, אשר גם הציג כאן את האופרה "מאדאם בטרפליי" בעונה שעברה.

עלילת האופרה מתארת שני סיפורי אהבה - סיפור אהבתו של הרמן, קצין צעיר ועני, לעלמה הצעירה ליזה, אשר משתייכת למעמד האצולה, וכן סיפור אהבתו של הרמן למשחקי הקלפים. הרמן מגלה לחברו, הרוזן טומסקי את דבר אהבתו לליזה, אולם מביע פסימיות ביחס לקשר עמה בשל פער המעמדות ביניהם, ומתברר כי ליזה צפויה להינשא לנסיך ילצקי. טומסקי מספר להרמן את סיפורה של הרוזנת, אשר ליזה מתגוררת בחסותה - הרוזנת יודעת מהו סוד שלושת הקלפים, ואם תגלה אותו לגבר אחר שיכריח לה לגלות את סודה, היא תמצא את מותה. הרמן מחליט כי עליו לגלות את הסוד בכל מחיר על מנת לזכות בכסף ובאהבתה של ליזה. הרמן מספר לליזה כי הוא מאוהב בה, והיא נעתרת לחיזוריו בסופו של דבר. במהלך טקס אירוסיהם של ילצקי ושל ליזה היא מבקשת להיפגש עם הרמן, וילצקי מבין שהיא מאוהבת בו. ליזה נותנת להרמן מפתח לחדרה של הרוזנת על מנת שיוכל להתגנב לחדרה שלה, ואילו הרמן שמח על ההזדמנות להתעמת עם הרוזנת ולגלות את הסוד. כאשר הוא מתעמת עמה היא מסרבת לגלות את הסוד ולוקה בשבץ ומתה, ואילו ליזה מבינה כי תשוקתו של הרמן הייתה אל הסוד ולא אליה. הרמן מקבל מכתב מליזה שבו היא מבקשת שיפגוש אותה, אחרת תתאבד, אולם לפתע נגלית אליו רוחה של הרוזנת, אשר מספרת לו את הסוד - שלוש, שבע אס. הרמן ממהר אל הקזינו אחוז דיבוק, ואינו מזהה את ליזה, ועל כן היא מתאבדת. הרמן מגיע אל הקזינו וזוכה פעמיים, אולם בפעם השלישית הוא מפסיד לילצקי אשר שולף את קלף המלכה-עלה (פיק דאם), ועל כן הרמן מתאבד.

צ'ייקובסקי הלחין מוסיקה מופלאה, אשר מצליחה לגבור על הליברית הכבדה בשפה הרוסית, והופכת את האופרה למענגת במיוחד. היכולת שלו להביא ליצירת מצבים רגשיים מדויקים באמצעות המוסיקה היא נהדרת, והוא מטיב לתאר אימה, פחד, דרמה, אהבה, מתח, כאב ומוות. האחים צ'ייקובסקי הצליחו להביא לידי ביטוי באופרה את היותה של הדמות הראשית מונעת מיצרים ומתשוקות באופן אימפולסיבי אך מחושב, ועם זאת ניתן להזדהות עמו. כמו כן, במהלך האופרה ניכר כי דמותו של הרמן מתפתחת באמצעות המוסיקה, והוא נמצא בהדרדרות מתמדת, עד כדי ניתוק מוחלט בינו לבין ליזה והתכחשות מצדו לכל קשר ביניהם. יצוין, כי המנצחת קרי-לין וילסון בצירוף תזמורת האופרה - התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון - הצליחו להפיק את המירב מן היצירה ברובד הדרמטי וברובד הרגשי, ובעיניי וילסון היא אחת המנצחות הטובות ביותר שנראו על במת האופרה הישראלית. כמו כן, מקהלת האופרה הישראלית בניצוחו של ישי שטקלר עשתה עבודתה נאמנה בקטעי המקהלה הקצרים.

היצירה למעשה עוסקת בתחום אפל של חיינו, ולא מעט פעמים מזכירים את "פיק דאם" באותם ההקשרים בהם מוזכר המחזה "מקבת" של שייקספיר. בשתי היצירות עולה מושג השד הפנימי או הדיבוק אשר מביא להתנהגות שאינה רציונלית שחוצה את גבלות המוסר. הבמאי מריוש טרלינסקי בחר להעצים את עיסוקו של הרמן בחיפוש אחר הסוד עצמו כמעין יצר שעליו לספק ולא ימצא מנוחה עד שיעשה זאת. אמנם הרמן מתואר כמי שמכור להימורים, אולם טירופו מתגלה ברצונו לגלות את הסוד, היות שמבחינתו כך הוא יוכל להיות מאושר ולהשיג את מבוקשו, כולל את ליזה. בניגוד לכוונתו של פושקין לעצב את הרמן כדמות מעוררת סלידה, צ'ייקובסקי דווקא בחר לבנות גם את סיפור האהבה שבין הרמן לבין ליזה ולעורר הזדהות עם דמותו, ובכך להביא לידי ביטוי את הקונפליקט שבין הכמיהה להימורים לבין הכמיהה לאהבה, והדבר יוצק לתוך האופרה את אופייה הטראגי. עוד יצוין, כי טלסקי עיצב היטב גם את שאר הדמויות, והפך אותן למורכבות ולבעלות עומק של ממש. הבימוי מצליח ליצור אופרה מרשימה ומרהיבה, וזאת באמצעות שילוב בין מודרני לבין קלאסי באופן מאופק ומדויק למדיי. לצד תמונות מרובות משתתפים ישנן גם תמונות אינטימיות ומרתקות, והסולנים מצליחים למלא את הבמה בנוכחותם.

התפאורה שעיצב בוריס קודליקה הייתה מינימלית יחסית, והסתמכה על אביזרים ספורים בעיקר בתמונות הקזינו, אולם יחד עם התאורה המצוינת שעיצבה פליס רוס, נוצר מיזוג נפלא ומתוכנן היטב. כפועל יוצא מכך, הקרנות הוידאו בצירוף התאורה מעצבות את הקזינו ואת הסערה באופן מרשים. כמו כן, התלבושות אשר עוצבו ע"י מגדלנה טסלווסקה וע"י פאבל גרברצ'יק היוו ניגוד מעניין לעיצוב הבמה האפל והקודר, אשר מתיישב עם חזון הבמאי. בנוסף, אמיל וסולבסקי עיצב כוריאוגרפיה טובה ומאופקת למדיי, אשר בוצעה ע"י השחקנים באופן מוצלח.

קז'ישטוף בנדרק (טנור) בתפקיד הרמן עשה עבודה מצוינת, והמחיש במשחקו ובשירתו את המאבק הפנימי של הרמן בין האהבה לליזה לבין אהבתו למשחקי הקלפים. זאת ועוד, הוא הביא לידי ביטוי את הצורך שלו לגלות את סוד שלושת הקלפים בכל מחיר, גם אם מדובר במותה של הרוזנת. יצוין, כי הוא מתגלה כזמר בעל יכולות קוליות מרשימות, והוא שר את האריות תוך שהוא ממצה מהן גם את הפן המשחקי.

נטליה אושאקובה (סופרן) בתפקיד ליזה הייתה נפלאה, והצליחה למצות מהתפקיד מספר רבדים משמעותיים. מחד, ליזה מצטיירת כבת מעמד האצולה אשר מיועדת לנישואין עם בן מעמדה, אולם מאידך היא מעוניינת לממש את רגשותיה כלפי הרמן, שדמותו מתעטפת מסתורין והיא קוסמת עבורה. יחד עם זאת, הידיעה שהרמן ניצל אותה מביאה אותה להתאבד ולהתגלות כשברירית במיוחד. הדבר גם בא לידי ביטוי בשירה המצוינת שלה.

יוג'ין ברנקובאנו (בריטון) בתפקיד ילצקי ואניה סיליה (מצו-סופרן) בתפקיד הרוזנת היו מצוינים בזכות הביצוע הקולי ובזכות העומק שיצקו לתוך הדמויות. ילצקי על אף מעמדו מבין שלא יזכה לאהבתה של ליזה, והוא נסחף אחר הצורך לנקום בהרמן בקזינו, ואילו הרוזנת מוכנה לשמור על הסוד בכל מחיר, שכן ידוע לה כי הוא טומן בחובו מזל רע.

קוסטאס סמורגינאס (בס-בריטון) בתפקיד טומסקי, נח בריגר (בריטון) בתפקיד סורין ופליקס ליבשיץ (טנור) בתפקיד צ'קלינסקי עשו עבודה מצוינת כשלושה מבאי הקזינו, אשר מצליחים להביא את הרמן לכדי טירוף. עבודתם כשלישייה הייתה טובה מאוד, ומביניהם סמורגינאס בלט במיוחד.

עוד משתתפים באופרה : מוניקה אוולין ליב (מצו-סופרן) בתפקיד פאולינה, שירה שפיר (סופרן) בתפקיד מאשה, שירה רז (מצו-סופרן) בתפקיד האומנת, גיא מנהיים (טנור) בתפקיד רב המשרתים ובתפקיד צ'פליצקי, אלה וסילביצקי (סופרן) בתפקיד פרילפה, איילה צימבלר (מצו-סופרן) בתפקיד מילובזוב, יאיר גורן (בריטון) בתפקיד נחמוב. כמו כן משתתפים באופרה שחקנים ואקרובטים.

סיכום : מסע מוסיקלי ובימתי מרתק אל נבכי הטירוף הפנימי. אל תחמיצו!