ריטה היא כנראה הזמרת היחידה בארץ בימינו שכבר עשתה הכל, או ליתר דיוק כמעט הכל. מזה שנים שהיא מטפחת קריירה מבטיחה כזמרת ובמהלכן הופיעה באמפיתיאטרון קיסריה, בהיכל התרבות ובמרבית היכלי התרבות ברחבי הארץ עם להקת נגנים ועם מיטב התזמורות הסימפוניות בישראל ועם התזמורת הפילהרמונית הישראלית, והוציאה אלבומים שזכו ברובם להצלחה מסחררת. בנוסף לכך, לאחר לימודי משחק בביה"ס הגבוה לאומנויות הבמה בית צבי, ריטה שיחקה במהלך השנים במספר סרטי קולנוע ("אלף נשותיו של נפתלי סימנטוב", "בן חוזר הביתה"), וגילמה תפקידים ראשיים בתיאטרון (אלייזה דוליטל ב"גבירתי הנאווה", רוקסי ב"שיקאגו"), ובין השאר העלתה את המופע "One" שהיווה שילוב של כל יכולותיה כזמרת, כשחקנית וכרקדנית, ואף ניסתה לפצוח בקריירה בינלאומית, ונחלה הצלחה בעיקר באירופה. לאחרונה, אף יצא ספר ילדים ראשון פרי עטה, "הלב של שירז", אשר מבוסס על סיפור ששמעה מפי אימה.

הופעה אינטימית בזאפה הייתה בין הדברים הבודדים שאומנים רבים בארץ עשו במסגרת הקריירה שלהם, ורובם בתחילתה, אך לאחרונה ריטה יצאה עם המופע האינטימי "קרובה מתמיד" במועדון הזאפה, אשר מצטרף לטרנד ההופעות של אומנים רבים במקום שבשנים האחרונות הופך לתחנת חובה בקריירה של כל אומן בישראל. התנסותה הראשונה במופע אינטימי הייתה בפסטיבל הפסנתר, אולם בזמנו האולם היה גדול משמעותית ביחס לגודלו של מועדון הזאפה. במהלך המופע ריטה העידה כי הבחירה במופע האינטימי הייתה החלטה משותפת שלה יחד עם המקורבים אליה וביניהם עברי לידר, והם החליטו לשים דגש בהופעה על שירים מהאלבום הראשון שלה ("ריטה") ומהאלבום השני שלה ("ימי התום"), אשר בעיני רבים נחשבים לאלבומיה הטובים ביותר.

המופע נפתח בשיר "כמו בתמונה" מאלבומה הראשון, ומתוכו היא גם שרה את "שביל הבריחה" שהביא לפרסומה בין לילה בעקבות תקרית הג'קט הצהוב ואת "בגידה", שלמרות הצלחתו ברדיו היא לא נהגה לשיר אותו בהופעות עד למופע "רמזים". לצד קלאסיקות שהפכו לרפרטואר הפופולרי של ריטה כדוגמת "בוא", "מחול מטורף", "עטוף ברחמים", "ימי התום", "הנסיכה והרוח" ואחרים, היא שרה את רוב השירים האחרים לראשונה במסגרת הופעה, ובין השאר "מאוחר מדיי", "בביתי הנעול", "חברה", "אגדת השמש והירח", "תחנה של זמן", "סוף העונה", "בערב יום העצמאות" ועוד.

דווקא אחרי הפרידה מרמי קלינשטיין והגירושים המתוקשרים, נראה כי חלק ניכר מרפרטואר השירים שצברה ברבות שנות הקריירה שלה, והיו מנותקים מהמציאות לכאורה ("בערב יום העצמאות", "כמו בתמונה", "מאוחר מדיי"...), מקבלים במופע הנוכחי משמעות חדשה. לכל אחד מהם ריטה יוצקת הגשה ייחודית, ומביאה לידי ביטוי תחושות של כאב, של כעס ושל החמצה, ועל כן הופכת אותם למרגשים במיוחד. יחד עם זאת, לקראת סיום ההופעה, כשהיא שרה את "אני חיה לי מיום ליום", השיר שהפך למזוהה ביותר עמה, היא לא בחרה בעיבוד המלנכולי שמבליט את הכאב ואת השברון, אלא את העיבוד הקצבי שדווקא מבליט אופטימיות והערכה עצמית.

בעיניי, ריטה מעולם לא נשמעה טוב יותר מבחינה קולית, שכן גוון הקול שלה מצטיין בבשלות ובעומק, והיא שולטת בו היטב, ומלהטטת בין קצוות המנעד שלה בקלות, וכמובן, עוזרת לה בכך להקת הנגנים הנפלאה. יתרה מזאת, היא מגייסת אל המופע פרשנויות חדשות עבור השירים, שאולי גם חלקן מגיע מתוך חייה האישיים, ומוסיפה להם מנה מדודה ומדויקת של דרמה. ריטה מאז ומתמיד נתפסה כגדולה מהחיים, וכמה וכמה הגדירו אותה כדרמטית מדיי, אולם מעל לכל ספק היא מצליחה לגעת, לרגש ויותר מכל - לסחוף את הקהל באנרגיה שלה ובאופן שמעט מאוד אומנים מסוגלים.

סיכום : ריטה. כל מילה נוספת מיותרת. אל תחמיצו!