בשנים האחרונות תאטרון "גשר" מתחיל לשנות כיוון והופך יותר ויותר מסחרי. השינוי בא לידי ביטוי בהעלאת מחזות הומוריסטיים, בעלי נופך ישראלי ובאמצעות שימוש בשחקני חיזוק מוכרים, כמו חנה לסלאו ומשה איבגי. גם ההצגה "רומן בעבודה" מסתמכת על הנוסחא הידועה: מחזה משעשע ושחקנית חיזוק מבטיחה - אורנה בנאי. מיקום העלילה הוא מכון לסטטיסטיקה, העושה רושם של מקום משעמם, הבודק מספרים וסטיות תקן. אך מסתבר שלא מעט מתרחש בתוכו וחיי האנשים העובדים בו כמרקחה. חבל שהמציאות במקומות העבודה בכלל ובמכון לסטטיסטיקה בפרט, אינה ורודה, משעשעת ודינאמית כפי שהוצגה במחזה של תאטרון "גשר".

ההצגה "רומן בעבודה" היא מחזה פרי עטם של אלדר רזנוב ואמיל ברגינסקי, אשר  הפך גם לסרט רוסי מצליח בסוף שנות השבעים. על מנת לצקת לתוך המחזה את הניחוח הצברי הטיפוסי, עובד המחזה על ידי דרמטורג הבית של תאטרון "גשר", רועי חן.

עלילת המחזה בנאלית וצפויה מראש. מנכ"לית מכון לסטטיסטיקה, אילנה, אישה קשוחה ומפחידה (אורנה בנאי) שאין לה עיסוקים נוספים פרט לעבודה, מוצאת עצמה יום בהיר אחד מחוזרת על ידי אנטולי, עובד זוטר בחברה (גלעד קלטר). הרומן שמתחיל כתוצאה מרצונו של אנטולי להתקדם בעבודה, מלבלב והופך רציני ואמיתי. כתוצאה מכך, משנה אילנה את תדמיתה האפרורית ואת חייה המשעממים מהקצה לקצה והיא הופכת מאישה לא מטופחת וחסרת בטחון לאישה נאה ונעימה לבריות. כלומר, עוברת סוג של "מהפך", כפי שכינתה זאת אורנה דץ בתכניתה.

השאלה העיקרית שעומדת למבחן היא האם הרומן יישמר למרות הסטטיסטיקות המבשרות רעות. בנוסף לסיפור המרכזי, ישנן דמויות משנה העוזרות בקידום העלילה: מזכירה שרבה עם החבר, הסמנכ"ל החדש המחוזר באופן אגרסיבי על ידי אחת העובדות הזוטרות, רואת חשבון ששומרת בפנאטיות על איכות הסביבה ורוח של מת אשר מסבירה לאורך כל ההצגה על התרחשות העלילה.

באופן כללי, מדובר בהצגה משעשעת ומצחיקה, בעיקר בזכות אנסמבל השחקנים המצוין ובפרט בזכות האוירה ההומוריסטית שמשרים השחקנים הראשיים (בנאי וקלטר). בנאי במשחק מאופק וקר כיאה לדמותה הקשוחה וקלטר שגיבש מבטא רוסי אמין להצגה והפגין מתיקות בחיזוריו. עליי להזכיר גם את מיקי לאון שנכנס בטבעיות לדמות הסמנכ"ל התחמן והמניפולטיבי ואת תפקיד המזכירה העסיסית ובעלת הבטחון העצמי, אותו גילמה נועה קולר, אשר הותיר בי חותם.

שימושו המושכל של מיכאל קרמנקו בבמה מסתובבת מאובזרת בציוד משרדי וצלילי המחשבים, הטלפונים והפקסים שיצר אבי בנימין תרמו לתחושת האמינות. כמו כן, המעבר ההדרגתי שביצע אבי יונה בואנו (במבי) בתאורה, במיוחד ברגעים הרומנטים, תרם לשינוי באוירת העלילה. וכמובן שקטעי השירה של אלתרמן, אותם ביצעו השחקנים היוו ערך מוסף חיובי בהחלט.

עם זאת, מעבר להיותה הצגה קלילה ומשעשעת, אין בה ערך מוסף. לא מגלים רבדי עומק בדמויות המשניות ובדמויות הראשיות וישנן דמויות, שלמרות שהן משעשעות, אינן מהוות ערך משמעותי, כמו דמות רואת החשבון הנוירוטית או הופעתו בת הדקה של אחד העובדים. הסטריאוטיפיות הגלומה במחזה, קרי, ההערות העוקצניות על רוסים ועל רווקות במשרות בכירות, גורמת אמנם לפרצי צחוק, אך מאידך גיסא, מותירה טעם מעט מר, ממנו קשה להתנער. 

ברצוני לציין כי תאטרון גשר כהרגלו, ממשיך להפתיע בתכניות אמנותיות. הפעם התכניה עטתה פני לוח שנה. זו בהחלט השקעה ראויה לציון, אם כי חבל שבניגוד לתכניות אחרות, היא לא העשירה את הידע על ההצגה והמחזה. ודבר נוסף, קטנוני במקצת, אך חשוב - חלקים מהתרגום שהוקרן היו מחוקים וכן בחלק מהמקרים לא הייתה התאמה בין זמן דיבור השחקנים לתרגום שהשתקף.