פסטיבל "פותחים במה" הפך בשנים האחרונות לפלטפורמה מרכזית עבור מחזאים מתחילים להצגת יצירותיהם ולחשיפתן לקהל הרחב תחת חסותו של תיאטרון בית ליסין. השנה ביחס לשנים קודמות נראה כי גם הקהל רואה בפסטיבל הזדמנות, ויותר משנים קודמות מקפיד לגדוש את בית ציוני אמריקה. המחזה שזכה לחשיפה התקשורתית הגדולה ביותר הוא המחזה "הפי אנד" שכתב עידו נתניהו, אחיו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. המחזאי הינו רופא בהכשרתו, אשר גם נוהג לכתוב, ואף יצאו מספר ספרים פרי עטו בעבר. יצוין, כי המחזה "הפי אנד" הוצג זה מכבר באיטליה לפני כשלוש שנים, וזכה להצלחה רבה, ואף הוקרא בפסטיבל התיאטרון של דרזדן בגרמניה.

המחזה הפי אנד מתרחש בגרמניה של שנות השלושים, ומתאר את סיפורה של משפחת ארדמן. אבי המשפחה, מרק, הוא פרופסור מפורסם לפיסיקה באוניברסיטת ברלין אשר עומד בפני תגלית חשובה במחקרו אודות קוטביות האלקטרון, ואילו לאה, אישתו, נהנית מחייה התרבותיים של העיר ובמקביל מנהלת רומן עם דיטר קראפט, עוזר המחקר של בעלה. הנס, בנם, הוא תלמיד מצטיין ובעל כישרון בכתיבת שירה. על רקע עליית המפלגה הנאצית לשלטון האנטישמיות בברלין מתגברת, אולם המשפחה מנסה להדחיקן מתוך תחושת השייכות לגרמניה בכלל ולברלין בפרט. גם כאשר היטלר נבחר לקנצלר גרמניה והאיום מרחף מעל ראשיהם, הם מתלבטים אם לעזוב, וה"הפי אנד" נראה בלתי אפשרי.

נתניהו כתב מחזה מעניין, אשר מציג מציאות בה היו שרויים יהודים רבים בגרמניה ובאירופה נוכח התמורות הפוליטיות, אולם קשה לומר שהמחזה מביא לדיון נושא אשר לא טופל בעבר. בהקשר זה, קשה שלא לציין את המחזה "הבנאליות של האהבה" שכתבה סביון ליברכט, ועודנו מוצג בתיאטרון בית ליסין, ואף זכה בפרס התיאטרון עבור מחזה השנה. גם ליברכט העלתה במחזה שלה סוגיה דומה, הנוגעת לקשר בין היהודים לבין הגרמנים ובלגיטימיות של קשרים אלו נוכח השינויים בגרמניה. בעיניי היופי של המחזה הוא שהוא מצליח להציג תמימות ותקווה אשר ממשיכים ללוות את היהודים באשר הם, גם כאשר הסכנות והאיומים הופכים לממשיים. האם יהיה כאן "הפי אנד"? גם מהסתכלות היסטורית בדיעבד הסוף הפתוח משאיר רק מקום לדמיון ולפרשנות אישית של הצופים, וגם בימינו נראה כי אותו סוף טוב מתרחק יותר ויותר.

יחד עם זאת, הבמאי אבישי מילשטיין, אשר משמש גם כדרמטורג תיאטרון בית ליסין, מצליח ליצור מהמחזה הצגה דרמטית שעשויה היטב, ויחד עם צוות השחקנים הטובים הוא בונה דמויות עמוקות ומפורטות. מילשטיין מביא לידי ביטוי את הפער שבין הרצון להגשמה עצמית של כל אחת ואחת מהדמויות לבין החבל המתהדק סביב היהודים והאיום הממשי על חייהם, ובין שני קטבים אלו מורגשת תמימות אשר מונעת מההיכרות עם גרמניה ומתחושת השייכות אליה. חילופי תפאורה נעשים מאחורי מסך קטיפה המזוהה עם מועדון קברט ברלינאי טיפוסי, כאשר השימוש בשירים מהתקופה והנגינה בפסנתר מוסיפים להצגה נופך, ומשקפים את החיים התוססים בברלין של אותן שנים. אותו מסך קטיפה גם מתקשר לאורח החיים שמנהלת לאה שרווי בתרבות עשירה, ונשאלת השאלה אם חייהן של הדמויות אינם בעצם הצגה.

התפאורה שעיצב ניב מנור הייתה סבירה ביחס להפקת פסטיבל מסוג זה, אולם אם ההצגה תעלה במסגרת רפרטואר התיאטרון יידרשו אי אלו שינויים, אשר יתארו באופן אמין יותר את משכנה של משפחה יהודית אמידה. התלבושות שעיצב נמרוד עדן התאימו בהצלחה רבה לדמויות השונות, ואליהן הצטרפה התאורה הטובה שעיצב דולב ציגל. בנוסף לכך, לקחו חלק ביצירה גלעד קמחי אשר הופקד על התנועה ודורי פרנס אשר היה אחראי למוסיקה ולתרגום השירים, וכן הפסנתרן ערן זהבי אשר מלווה את ההצגה.

אוהד שחר בתפקיד פרופסור מרק ארדמן היה מעולה, ושחר הוא בעיניי מטובי השחקנים בארץ. הוא יצק לתוך הדמות אמינות רבה, אשר הובאה לידי ביטוי בשפת גופו ובאינטונציה שהוא בחר. יתרה מזאת, הוא הפגין את הצורך של מרק לסיים את המחקר שלו כשברור לו שמדובר בתגלית מדעית חשובה, ובדומה להתנהלותם המדעית של פיסיקאים הוא מזניח את ההשפעות החיצוניות ומשתדל להתעלם מהן. מרק אינו בעל למופת כלל ועיקר, אולם הוא נאמן ואוהב את אישתו, וגם כאשר היא מתוודה בפניו על בגידתה, הוא מקבל אותה במהירות חזרה.

מיכל לוי בתפקיד לאה עשתה עבודה טובה, שכן היא מצליחה להפגין את העובדה שלאה היא אישה זוהרת ומפתה, אשר חיה בתחושת החמצה מתמדת, ועל כן מנסה למצוא סיפוקים בתיאטרון, בפסיכולוגיה ובמאהב החדש. עם זאת, לאור אי דיוקים רבים בהגייה של הטקסט זיהיתי בעיה באמינות הדמות, כמי שמשתייכת לחברה הגבוהה של ברלין. דני איסרליש בתפקיד דיטר קראפט, עוזרו של מרק והמאהב של לאה, היה טוב מאוד, וייצג בהצלחה את קול ההיגיון, ולא בכדי ייעץ למרק לעזוב את גרמניה יחד עם משפחתו. גם קראפט אמנם חונך על שנאת היהודים, אולם בעקבות אירוע בעברו תפיסתו השתנתה, ואיסרליש יצר בתמונה זו אמינות רבה.

ידידיה ויטל בתפקיד הנס היה טוב, והצליח להמחיש את הקשיים של הנס כנער מתבגר, כאשר שנאת היהודים גם חוצה את עולם המבוגרים. יחד עם זאת, ויטל גם מגלם חייל נאצי ומלצר במסעדה, וכאן היה ברור לחלוטין שמדובר באותו השחקן מבלי לבצע את השינויים המתבקשים. לצדו דנה לרר בתפקיד מרתה חברתו הייתה טובה כשהביאה לידי ביטוי מחד את רצונה להיות יחד עם הנס, ומאידך את התיוג שהצמידו ליהודים בביתה.

שתי שחקניות מצליחות לגנוב את ההצגה כשהן מופיעות על הבמה. קרן שיניוק בתפקיד אנה הייתה מצוינת כמי שהיא הפקידה הגמלונית והביישנית של מרק, אשר רוכשת כלפיו וכלפי אישתו הערכה רבה. שיניוק הופכת את הדמות לקומית בצורה מדודה, והופכת אותה למשכנעת. בנוסף, דיקלה הדר בתפקיד מרלנה דיט, זמרת הקברט, עשתה עבודה נפלאה במעברים בין התמונות השונות, והיא מפגינה יכולת קולית מרשימה.

סיכום : המחזה אמנם אינו מחדש, אך הוא מבוים ומשוחק היטב, ונותר רק לקוות ל"הפי אנד".