אני יכולה לסכם את כל מה שאני חושבת על ההצגה החדשה של גשר-רביזור ב 3 מילים פשוטות: less is more. כי התכונה הבולטת ביותר בהצגה הזאת היא שהיא לקחה את כל מה שאפשר להגדיל ולהעצים בהצגה והגדילה אותו, יותר מידי. התפאורה הענקית ומושקעת הייתה כל כך גדולה שהאפילה על ההצגה. צוות השחקנים שעולה על 16 היה מיותר. וההצגה הייתה אחד הארוכות שראיתי בימיי! שעתיים ו20 הצגה, שהייתה יכולה לקוצץ בקלות לשעה וחצי.

ההצגה היא עיבוד של ההצגה המפורסמת מאת המחזאי הרוסי גוגול, שנכתבה במאה ה19. בסיפור ראש העיר של עיירה קטנה וכל המשטרה המושחתת שלו מתבלבלים בין אדון שפשט את הרגל לבין רביזור שבא להעריך את העיר. השרים וראש העיר המושחתים דואגים שכל "חטאים הקטנים" שלהם (קבלת שוחד, גניבת כספי עירייה, וכו') יחשפו. אז האדון ומשרתו מחליטים להפיץ תועלת מהמצב ולנצל את המצב בלחיות על חשבון ראש העיר וכספי העיירה, ולקבל שוחד מכל הממשלה.

לפני שאני מתחילה למתוח ביקורת על המחזה אני רק רוצה להגיד שכל הדברים שציינתי קודם הם אולי לא הדברים שאני מחפשת בהצגה, אבל יש קהל ששמעתי שמאוד יוב את ההגה הזאת. כל ההצגה הייתה מאוד, ואני יודעת שזה אולי ישמע מוזר, רוסית. דיברתי עם כמה אנשים וגיליתי שהסגנון הזה יחשב להיות הצגה מצליחה ונהדרת ברוסיה. אני לא גזענית, אל תבינו אותי לא נכון, אבל זה בדיוק סוג ההצגות שיש ברוסיה, ושם הוא כנראה יחשב להצגה משורה הראשונה. וככה גוגול המחזאי הדגול (והרוסי) רצה את ההצגה הזאת, זה לא כאילו שההפקה לקח הצגה מצויונת והרסו אותה, הם השאירו אותה כמו שהיא. ולדעתי ההצגה הזאת, כמו שהייתה לפני 200 שנה, לא מתאימה לקהל ישראלי טיפוסי. אבל מי אני בכלל שאפקפק בגוגול הדגול?! כל ההצגה גם הייתה מתורגמת לרוסית.

יצאתי מהמערכה הראשונה בהרגשה דיי טובה, שבסך הכול הצגה בסדר. אבל אחרי שדנתי טיפה על ההצגה אם כמה אנשים שיניתי את דעתי. אמרו שההצגה טיפה ארוכה, אני פתאום קלטתי כמה הם צודקים. כשחזרתי ונזכרתי בכל הקטעים ראיתי כמה היה אפשר לחתוך מקטעים שונים. המחצית הראשונה הייתה עוד בסדר, המחצית השנייה הייתה יותר קשה לעבור.

היא התחילה באופן מאוד מצחיק וחיובי. האדון יושב בחדר השינה שלו ומקבל שוחד מכל השרים. הסצנה משוחקת מצוין! כל דמות נכנסה שונה, והתנהגה שונה ליד האדון. 4 שרים נכנסו לתת שוחד. כל אחד דאג שאולי האדון לא יקבל את השוחד, כי תפקידו הוא לבחון את הגינותם של הממשלה. אבל האדון ביקש את השוחד. כל הקטע היה מאוד נחמד ומצחיק. השרים היו נהדרים, כל אחד בא עם אישיות משלו. אבל כל הקטע הזה שייך לאדון. הוא שיחק נ-ה-ד-ר, בסגנון הגיי הסטריאוטיפ הנחמד הזה! זה היה הקטע הכי יפה בהצגה. ומשם זה רק הידרדר:

חלק מהעלילה הייתה חיזוריו של האדון לביתו ולאשתו של ראש העיר באותו הזמן. שתיהן הסכימו בהתלהבות לחיזורים. הקטע בעיקרון היה נחמד בהתחלה, אבל היה ארוך ומתחו אותו יותר מידי. ברגעי שעמום התחלתי להסתכל על תגובות הקהל סביבי, והגעתי למסקנות מעניינות: אחד מיתוך 5 אנשים היה משועמם, ואחד מתוך 4 היה באמת מעוניין במה שקורה על הבמה. השאר בהו בבמה, ראו את ההצגה לא בשעמום, אבל לא בעניין, כמוני. אולי זאת הייתה השעה המאוחרת (11 וחצי, בערך...), ואולי זאת הייתה הקבוצה המסוימת שישבה סביבי (משה דץ, חני נחמיאס- לא נראו מרותקים). אבל לי נראה שהקהל הישראלי הממוצע לא היה מי יודע מה מעוניין.

ואז האדון ברח עם הכסף. אני הרגשתי כזאת הקלה, יש! סוף סוף נגמר! אבל התאכזבתי שגיליתי שזה לא הסוף. ומשם ראיתי שהסטטיסטיקה השתנתה: אחד מתוך 3 אנשים ניסו לישון (כולל אני). מסיבה מסוימת החליטו להוסיף שיר למחזה. השיר היה כל כך מיותר, משעמם, ומייגע. לא הייתי מאחלת לאף אחד את החוויה הזאת. ואחרי השיר יש עוד קטע על איך מגלים שהאדון אינו הרביזור. מהרגע שאדון הולך אני חושבת שדבר הכי יפה היה ההשתחוות. כל הקטע האחרון היה פשוט נוראי.

התפאורה הייתה גדולה, מפוארת, ולא נחוצה. בבמה לא היה המון אביזרים, הקטע הכי מושקע היה הכניסות. לבמה היו 5 שערים, כולם נראים אותו דבר, אבל נכנסים ממקומות שונים. אהה וכולם אלקטרונים, מתקרבים לבמה שצריך אותם. מישהו רוצה להסביר לי למה הם החליטו לבזבז את הכסף על שערים אלקטרונים, כאילו, למי זה טוב. השוויתי את התפאורה הכי מפוארת שראיתי, לתפאורה הכי פשוטה שראיתי. במעגל הגיר הקווקזי (של הבימה) התפאורה הייתה לוח גיר וגיר. מה שעשו שם זה ציירו את התפאורה, על הבמה, וזה היה פי 1000 יותר יפה ממה שעשו שם. אתם מבינים, אני די בטוחה שעבדו הכי קשה על התפאורה. היא הייתה כל כך גדולה שהמחשבה הראשונה שעוברת לך בראש שאתה יוצא משם זה "איזה תפאורה יפה". זה הגיע למצב שהתפאורה האפילה על ההצגה עצמה.

באופן כללי כל הביצוע היה בסדר. לא קיבלתי יותר מידי משום שחקן חוץ מהאדון וחלק מהשרים. כאמור האדון שיחק נהדר! הוא היה הדבר הכי טוב שם. הוא פשוט החיה את ההצגה! והשרים הוסיפו את כול הטעם הקומי שצריך בהצגה דרמה-קומית.

במהלך כל ההצגה הסתובבו מעל הבמה שתי עורבים, חתול תרנגול (נראה לי). אני דיי בטוחה שהם אמורים לסמל משהו, אבל אין לי מושג מה. ניראלי משהו עם צביעות, אבל האמת שאין לי שמץ. כל העניין היה די מבלבל. אני לא יכולה להגיד מיותר, כי אם היה לי חוש יותר תיאטראלי/אומנותי/עמוק, אני חושבת שהייתי מבינה. אבל כל העניין לא מתאים לפשוטי עם מטומטמים כמוני וכמו ה90% האחרים של ישראל.