ככל שחולפות השנים חג החנוכה הופך למכונת ייצור המזומנים הטובה ביותר עבור מפיקי ההצגות לילדים ומופעי הענק, וחלק מהטירוף המתקשר עם שמו של החג הוא קיומן של מספר רב של הצגות ביום, שימוש באפקטים בימתיים מיוחדים וכמובן גיוס סוללת כוכבים לתפקידים הראשיים. מאז שעלה המחזמר "אוליבר" בסוכות ובחנוכה 2008 נראה כי לא עלה מחזמר בסטנדרטים כאלו בישראל, שמאחוריו עומדים שימוש בתזמורת ובשירה חיה לצד עבודה מעמיקה וארוכה של הבמאי ושל צוות השחקנים הנוגעת למסריו ולתכניו של המחזה, וזאת מבלי לדון באיכות הגבוהה של הביצוע הבימתי. יתרה מזאת, הצגות הילדים אינן מתמצות בהצגה עצמה, אלא כוללות גם מכירה של צעצועים, של פוסטרים חתומים ושל מזכרות נוספות, אשר ממכירתן משלשלים המפיקים לכיסיהם עוד כספים רבים.

בחג החנוכה הנוכחי, לצד הפקות הענק כמו "101 כלבים דלמטים", "בת הים הקטנה", "הפסטיגל" והצגות אחרות, מצא דווקא לנכון תיאטרון הספרייה ברמת גן להעלות את המחזמר "היפה והחיה" ע"פ ההפקה המקורית של דיסני, אולם הוחלט לעשות זאת בהפקה קאמרית וצנועה מבלי לגרוע מאיכותו של הסיפור, ממסריו, ומאיכות הביצוע הבימתי. סיפור אהבתם של הנערה בל מכפר קטן בצרפת ושל החיה שעליה הוטל כישוף, הפכו לסיפור סמלי על קבלת האחר ועל הצורך לא להסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. ומה סמלי יותר ממחזמר שאלו מסריו אשר מועלה בחג החנוכה, שכאמור הפך עם השנים לסמל להתעצמות המסחריות ולאובדן האיכות...?

האגדה הצרפתית הקלאסית מהמאה ה- 18 שמה במרכזה את בל, צעירה יפה המתגוררת בכפר קטן בצרפת יחד עם אביה הממציא, כאשר שניהם נחשבים לעופות מוזרים בקרב הקהילה שלהם. גסטון אליל הנשים ואימת הגברים מעוניין לשאת את בל לאישה, אולם היא אינה נענית לחיזוריו. מנגד, נסיך כושף לאחר שלא הפגין טוב לב כלפי גברת זקנה, ועל כן הפך לחיה מתבודדת שאותה הציבור מוקיע, ומתגורר בטירה ענקית בלב יער לבדו יחד עם צוות המשרתים שלו שהפכו עם הזמן לחפצים. המפגש המאולץ בין בל לבין החיה מלמד את שניהם לקח חשוב, והם מתאהבים והכישוף מוסר.

כשהחליטו בדיסני עם השנים להעלות את סרטיהם הקלאסיים בעיבודים בימתיים הם קבעו עקרונות מרכזי, לפיו, בדומה לסרטים גם מחזות הזמר יפנו לקשת רחבה של גילאים ויהיו בעלי מסרים חינוכיים ברבדים מגוונים, כאשר מלאכת כתיבת הפזמונים והמוסיקה הוטלה על מיטב היוצרים. כמו כן, קבעו עיקרון נוסף לפיו היצירתיות, הקסם והייחודיות של הסרטים יהוו עיקרון מנחה גם בתפיסה הבימתית, שכן המטרה הייתה להראות שכל מה שאפשרי בהנפשה אפשרי גם במציאות. בשנת 1991, כאשר הופק הסרט "היפה והחיה", הוא זכה להצלחה רבה ברחבי העולם, ובשלהי שנות התשעים הועלה בגרסת מחזמר בברודווי, בלונדון ובערים נוספות בעולם, וזכה להצלחה עצומה. הפזמונים שכתבו הווארד אשמן וטים רייס לצד המוסיקה שהלחין אלן מנקין הולידו שירים שהפכו עם הזמן לבלתי נשכחים כמו : "Beauty And The Beast" (זוכה פרס האוסקר בביצוע סלין דיון ופיבו ברייסון), "Belle", "Gaston" וכמובן "Be Our Guest".

התפיסה המנחה את ההצגה שביים אלי ביז'אוי בתיאטרון הספרייה דומה בבסיסה לתפיסה שהנחתה את דיסני, שכן הפקה שבקלות הייתה יכולה למנות עשרות משתתפים ולהיות מבוצעת על הבמות הגדולות ביותר בישראל, הפכה להצגה צנועה, מלאת קסם ומבוצעת נפלא ע"י צוות השחקנים, כאשר המסרים ברורים ומותירים חומר רב למחשבה. עם זאת, ההשוואה בין ההפקות אינה נכונה ואינה רלוונטית, שכן פרט למחזה המקסים שכתבה לינדה וולוורטון ולשירים הנפלאים זוהי אינה הפקה גרנדיוזית ע"פ ההפקה של דיסני, אלא יש בה היצמדות לדברים החשובים העומדים בבסיסה של כל הפקה של דיסני - המסר, המוסיקה ואיכות הביצוע. בהקשר זה יצוין, שגם אם הנוסח העברי של ביז'אוי אינו מושלם לחלוטין, הוא עדיין בהיר ושומר על השפה המתאימה לתקופה ולמאפייניהן של הדמויות, וזאת מבלי לחטוא בארכאיות.

טל בלכרוביץ' שהיה אחראי על הניהול המוסיקלי עשה עבודה טובה מאוד, ועל אף שאין כאן תזמורת מלאה, יש כאן נגינה של הרכב בן שלושה נגנים : אלכסנדרה גורדסקי (חליל), מאיה ליברמן (צ'לו) ובלכרוביץ' עצמו בתפקיד טבורה השרפרף והמספר, שהנגינה על הפסנתר במקביל מצליחה לקרב את הסיפור אל הילדים ולעורר בהם הזדהות. עוד יצוין, כי על ההדרכה הקולית הייתה אחראית דוקי עצמון ועל ההדרכה המוסיקלית היה אחראי עידו מנור, ובנוסף יניב הדד עיצב כוריאוגרפיה מוצלחת אשר התאימה היטב למידותיה של ההצגה, וכן יצוין גנדי בביצקי שהיה אמון על התנועה התיאטרלית שהותאמה היטב לכל דמות ודמות. יתרה מזאת, אלכסנדרה נרדי עיצבה תפאורה יעילה ופשוטה, שמסייעת בגירוי דמיונם של הילדים, והמעברים התכופים בין צדי הבמה נתנו אשליה מיטבית של טירה גדולה ומפוארת, וזאת בצירוף התאורה הטובה שעוצבה ע"י עדי שמרוני, והתלבושות הנאות שעיצבה אפרת מירב.

נעה גודל בתפקיד בל הייתה נהדרת ומלאה בחן, והקול שלה מתאים לדמותה של בל היטב. היא הביאה לידי ביטוי בהצלחה את היותה של בל חולמנית, דעתנית, משכילה ושונה במהותה לחלוטין מכל הנשים האחרות המתגוררות בעיירה. גודל היא זמרת נפלאה ושחקנית מוכשרת, והרגשות שלה כלפי הדמויות בסביבתה - אביה, החיה, גסטון ויושבי הטירה מומחשים באופן ראוי לציון.

אלי נעים בתפקיד החיה היה מצוין והפגין את מזגו החם של החיה, ונע היטב בין הצורך להיות מאופק לבין התפרצויות הזעם. כמו כן, הוא הביא לידי ביטוי את האהבה שהוא רוכש לבל במהירות ואת הקושי הרב להשתנות לאחר שנים של בידוד מהחברה. יצוין, כי הוא הקפיד על העמידה השפופה לאורך ההצגה ועל הסתרת פניו עקב הבושה.

אמיר הלל בתפקיד גסטון היה מעולה, ונראה כי אין ליהוק טוב ממנו לדמותו של גסטון, ונדמה שהדמות נכתבה במיוחד עבורו. בהפקה המקורית של דיסני התפקיד ניתן לזמר בעל יכולות קוליות מרשימות ואף אופראיות, וזאת מעבר לחזות הגברית והמחוספסת, והלל עושה זאת נפלא, החל משפת הגוף המרתקת במינון המדויק, דרך החיוך האגוצנטרי שמרוח על פניו לכל אורך ההצגה, וכלה בטון הדיבור התיאטרלי שמזכיר במדויק את דמותו של גסטון מסרט הקולנוע.

כמו כן, בולטים במיוחד דן קיזלר בתפקיד קוגסוורת' השעון המודאג וההיסטרי, אשר משמש כרב המשרתים, ועל אף הצורך שלו להשביע את רצון אדונו, הוא מגלה אמפטיה כלפי בל וכלפי אביה. קיזלר מגיש דמות מוקפדת, מלאה בניואנסים הקטנים ביותר, דרך הבעות הפנים ושפת הגוף המדודה. ז'יל בן דוד, הקול מאחורי הבובה של מוישה אופניק מ"רחוב סומסום", בתפקיד מוריס, אביה של בל, מגלם את הדמות באופן מיטבי, והוא מביא לידי ביטוי את מהותו של השונה והמיוחד. בנוסף, אורן כהן בתפקיד לפו, משרתו של גסטון, עשה עבודה מצוינת הן מבחינה משחקית והן מבחינה תנועתית, והוא ממחיש את היותו שוטה ופחדן שסר למרותו של גסטון.

עוד משתתפים בהצגה : מושיק גלאמין בתפקיד לומייר הפמוט, שמתהדר במבטא צרפתי עקבי ; כנרת לימוני בתפקיד מאדאם דו-תה הקומקומית, שמגישה דמות דאגנית ורחמנייה ; מירב הררי בתפקיד באבט מטאטא הנוצות ; לירון מזרחי בתפקיד מאדם דה לה בוש השידה ואיתמר פוליבודה בתפקיד צ'יפ בנה של מאדאם דו-תה.

סיכום : הצגה נפלאה המבוצעת היטב שעומדת מאחורי המסר לפיו האיכות היא החשובה.