הפקה מקורית של דיסני אינה עולה בישראל בתכיפות גבוהה, היות שבאופן טבעי היא כרוכה בתקציבי ענק לאור דרישות ההפקה מחו"ל, ועל כן מדובר בד"כ בהצגות שהן נחלתם של חברות ההפקה הפרטיות בישראל ולא של התיאטראות הרפרטואריים. בנוסף לכך, חג החנוכה מזה שנים משמש בסיס להפקות עתירות תקציב, כאשר ההפקה המסורתית של הפסטיגל נהנית מתקציב שגדל מדיי שנה בשנה, וההפקות הנוספות מתחרות עמה, ולפיכך מנסות לקבוע סטנדרטים גבוהים במיוחד. קרן אור הפקות בראשותו של יריב יפת ויגל שיווק ויזמות העלו בחג החנוכה את "בת הים הקטנה" ע"פ הפקת המחזמר המקורית של דיסני, אשר עלתה בברודווי בראשית שנת 2008 והציגה במשך כשנתיים.

סיפורה של בת הים הקטנה מוכר מסיפור האגדה של הנס כריסטיאן אנדרסון, שאמנם נכתבה במאה ה- 19, אולם הסיפור מוכר יותר בזכות סרט ההנפשה של דיסני משנת 1989, אשר זכה לפופולריות רבה, וכמעט כל ילד וילדה זכו לצפות בו לפחות פעם אחת. הסרט היווה נקודת מפנה בתולדות דיסני, משום שבמשך שנים לא הצליחו ליצור בחברה סרט מונפש שזכה לפופולריות רבה כל כך, וחלק משמעותי מכך היה השירים המופלאים כדוגמת : "Under The Sea", "Poor Unfortunate Souls", "Part Of Your World" ואחרים, אשר נכתבו ע"י הווארד אשמן (פזמונים) וע"י אלן מנקן (מוסיקה), ואף זיכו אותם בפרס האוסקר. יתרה מזאת, בגרסת המחזמר בברודווי התווספו גם פזמונים שנכתבו ע"י גלן סלייטר, והמחזה נכתב ע"י דאג רייט.

אריאל, בת הים הקטנה, בת הזקונים של טריטון מלך הים, מתאהבת בנסיך אריק, שהוא בן אלמוות. על אף אזהרותיו של אביה להתרחק מבני האדם היא מחליטה להיעזר בדודתה, מכשפת הים אורסולה, ומוכרת לה את קולה בתמורה לזוג רגליים. למרות המכשולים שעומדים בדרכם, בסופו של דבר היא והנסיך מתחתנים, ואריאל חיה כבת אדם. לסיפור עצמו יש לא מעט מסרים חשובים : הוא דן בצורך של צעירים להפוך לעצמאיים, בהתבגרות, בתקופת מרד הנעורים, ברצון להיות מישהו אחר ובמשמעויות הנגזרות מכך.

כאשר דיסני בוחרים להעלות מחזמר בגרסה בימתית בברודווי, הם עומדים מאחורי מספר עקרונות חשובים אשר מכתיבים את רוחן של הפקות אלו. מאחורי כל אחד מהסיפורים עומד מסר חשוב ובעל רבדים רבים, ולכן ההצגה אינה הצגה לילדים או למבוגרים בלבד, אלא לכל המשפחה. בנוסף לכך, טובי הכותבים והמלחינים עמדו מאחורי המוסיקה המקורית לסרטים ולמחזות הזמר, ומאז ומתמיד הקפידו בדיסני על נוכחות של תזמורת מלאה ועל שירה חיה. זאת ועוד, נראה כי המעבר מהנפשה למציאות טומן בחובו אתגר בימתי גדול ביותר, שכן יש צורך להפוך פנטזיה למציאות, וכפועל יוצא מכך לעשות שימוש בתפאורה מרהיבה, בצוות שחקנים גדול ומקצועי ובאמצעים בימתיים יוצאי דופן. לא בכדי סרטים רבים של דיסני שהפכו לקלאסיקה בזכות עצמם עובדו למחזות זמר מצליחים, אשר מוצגים תקופות ארוכות בברודווי וברחבי העולם, ועליהם נמנים "מרי פופינס", "מלך האריות", "היפה והחיה", "טרזן" ואחרים.

משה קפטן ביים הצגה מרהיבה ומרשימה, וכמובן הדבר מושפע מהבימוי המקורי של ההפקה המיובאת מחו"ל. חשוב לציין, כי בולטת היכולת יוצאת הדופן שלו לביים מחזות זמר בסדר גודל כזה, אשר כוללים שימוש בתפאורות מתחלפות בתזמון מדויק, בהנהגת צוות שחקנים גדול ובהעברת המסר ומוסר ההשכל של הסיפור. יחד עם זאת, ככל הנראה בשל אילוצים תקציביים ובימתיים, הוחלט לעשות שימוש במסכים שעליהם הוקרן וידאו-ארט, וזאת על מנת לחסוך בתפאורה, שהייתה חלק בלתי נפרד מההפקה המקורית (הספינה של הנסיך אריק). לעתים הוידאו-ארט משתלב היטב בנעשה על הבמה, ולעתים הוא דווקא מפריע, במיוחד כשהשחקנים נמצאים בקדמת המסך. מעבר לכך, הפקות החנוכה הפכו למכונה משומנת לייצור מזומנים, והדבר בא לידי ביטוי במיוחד בהפקה מסוג זה, שבראשה עומדת רינת גבאי ככוכבת ילדים. בעיניי, פס הייצור של ההצגות המועלות מספר פעמים ביום אמנם נועד לכסות את ההשקעה הכספית העצומה, אולם מאידך דווקא ממעיט מערכו האומנותי הרב של המחזמר. כתוצאה ממספר ההצגות הרב שעומד בעיצומו של חג החנוכה על חמש הצגות ביום, השירה והמוסיקה בהצגה הן חלק מפס קול מוקלט, וחבל, קל וחומר שרוב השחקנים בהצגה מסוגל לעמוד בשירה חיה. בסיכומו כל עניין, הפקה של דיסני אמורה לספק לילדים ולהוריהם את חוויית התיאטרון האולטימטיבית ולהגשים עבורם סוג של חלום, ואין ספק שהיעדר התזמורת והשירה החיה מפריעות לכך. המסקנה מכך בעיניי ברורה - אין שום סיבה מוצדקת, גם לא כלכלית, שבגינה מחזמר בסדר גודל כזה צריך להיות מוצג מעל שלוש פעמים ביום.

דניאל אפרת שהופקד על מלאכת התרגום עשה עבודה נהדרת, וניכר כי הוא מקפיד על מתן חשיבות ומשמעות לכל מילה ומילה בטקסט. הסרט של דיסני תורגם בזמנו לעברית, והשירים בעברית נצרבו בזיכרונם של רבים מהיושבים בקהל, ועל אף הנוסח העברי החדש נדמה כי עשרים שנה לאחר הסרט הוא אפילו נכון יותר ומתאים יותר לימינו. אריאל קשת כמנהל מוסיקלי יצר תזמורים מצוינים, אשר מכבדים את המוסיקה המקורית והבלתי נשכחת של המחזמר, אולם, כאמור, דווקא עומד לרועץ היעדרה של תזמורת חיה על הבמה. החגיגה הבימתית מורכבת כמובן מהתפאורה המתחלפת שעיצב במבי פרידמן, מהתלבושות הססגוניות ועתירות הדמיות שעיצבו יובל כספין ורוני וגנר, והשלימה אותה הכוריאוגרפיה המרשימה והעשירה שיצר עוז מורג. אורי מורג עיצב תאורה טובה, אולם לעתים היא הייתה עמומה מדיי לטעמי, ולא הותאמה באופן מיטבי למסך שעליו הוקרן הוידאו-ארט.

רינת גבאי בתפקיד אריאל תפסה את משבצת הכוכבת הראשית בשל העובדה שהיא ובעלה הם בעלי הזכויות להעלאת המחזמר בארץ. גבאי נחשבת בעיני הילדים בימינו כמושא להערצה, ומכירות ה- DVD של תוכניותיה השונות מוכיחות עובדה זו, וההצגה הופכת לחגיגת מכירות שוקקת. כמו כן, היא מתקבלת במחיאות כפיים סוערות עם עלייתה לבמה, והילדים רוחשים לאורך כל ההצגה בעניינה. גבאי לא ניחנה בכישרון משחק גדול, ומרבית קטעי המשחק שלה נראים מעושים ומאולצים, ולכן היא מתקשה ליצור דמות אמינה, ועם זאת בכל הקשור לשירה היא מצליחה לעמוד במשימה. חשוב לציין, כי דווקא בחירתה לתפקיד זה הינו בעייתי לאור העובדה שאריאל היא בת הזקונים של טריטון, והשחקניות המגלמות את אחיותיה הבוגרות במחזמר נמצאות בשנות העשרים לחייהן, ואילו גבאי נמצאת בשנות השלושים לחייה.

גיא זו-ארץ בתפקיד הנסיך אריק היה טוב מאוד, והוא עיצב דמות משכנעת אשר מנחים אותה יצר ההרפתקנות והרגש. ניקי גולדשטיין בתפקיד סבסטיאן הסרטן מביא לידי ביטוי את כישרונו הרב בקטעים המוסיקליים, וכאשר הוא אינו גולש למניירות הוא יוצר דמות מצחיקה ומשעשעת, אולם כשהוא מנסה לייצר רגעים של בידור, הוא הופך אותם לזולים. את דמותו של השחף מגלם בד"כ יעקב כהן, אולם בהצגה בה צפיתי החליף אותו גיל קפטן. כהן הפך בשנים האחרונות לשחקן מוביל במחזות זמר המועלים בארץ ("שרק", "זורו" ואחרים), אולם הסיבה לכך אינה ברורה בעיניי, שכן ברוב ההפקות הוא גילה חוסר מקצועיות וניסה לאלתר באופן בלתי פוסק. קפטן כמחליפו שמר על מקצועיות רבה, וביצע את הקטעים המוסיקליים באופן ראוי לציון, ואני בספק אם כהן מסוגל לבצע אותם ברמה כזו, אולם בהפעלת הבובה היה ניכר חוסר מיומנות מסוים. את דמותו של טריטון מלך הים מגלם בד"כ מיקי ליאון, שחקן תיאטרון גשר, אולם הוא הוחלף ע"י שרון צור שהתגלה גם כזמר טוב, והביא לידי ביטוי את היותו קשוח עם אריאל ומגונן עליה.

מיקי קם בתפקיד אורסולה מכשפת הים היא ללא ספק הכוכבת האמיתית של המחזמר. היא מציפה בכריזמטיות שלה את הבמה עם כל כניסה שלה, והיכולת הקולית יוצאת הדופן שלה הופכת כל קטע מוסיקלי בביצועה לחגיגה של ממש. כמו כן, העובדה שהיא נמצאת בתוך תלבושת מורכבת למדיי אף היא ראויה להערכה, וקם היא לחלוטין מקצוענית, כך שגם כאשר היא מגלמת דמות רעה, קשה שלא לאהוב אותה. משלימים אותה צביקי לוין בתפקיד פוץ-ים ותדהר יששכר בתפקיד קלוץ-ים הצלופחים, אשר יצרו דמויות מלוטשות ומסוגננות עם שפת הגוף המתאימה.

עוד משתתפים במחזמר : דורון אורן בתפקיד גרימסבי, עומר באבא בתפקיד פלאונדר, אביחי חכם, אורי סברי, אחינועם פישר, דוריס נמני, דנה קבסה, חגית ביאר, מעיין אשכנזי, ניצן ינקלוביץ, עופר פלדמן, עמרי רוטברד, ציון חורי, רות כהן רייס, תום אפלבאום ותות מולאור. רובם ככולם ביצעו את תפקידיהם היטב.

סיכום : הפקה מושקעת ואיכותית, אשר הייתה יכולה להיות גם מושלמת אם לא הייתה נמנית על הפקות חג החנוכה.