קריית שמונה. עיר בלי עתיד. קודם סגרו את תיאטרון ה"מראה", אחרי זה סגרו את המתנ"ס, היכל התרבות סגור ואין בו שום מופעים. בעוד שבועיים סוגרים את הסיפריה העירונית. עיר עצובה. מי שיכול ויש לו לאן, עוזב את העיר ולא מביט לאחור. בצהרי היום, כלב לא עובר ברחובות. אין כאן אנשים בכלל. העיר נראית נטושה וריקה. כאן מוכרים את כל המותגים, פוקס ומשמש, תמנון וטו גו, גולברי וסטימצקי, בית קפה "גרג" וחנות "מזרח ומערב" אבל החנויות ריקות, אין קונים למותגים ואין קונים בכלל. המון חנויות סגורות ועליהן שלט שמודיע "להשכרה" ואין מעוניינים בכלל.

קריית שמונה נראית כמו חצר אחורית של משהו. החנויות שעדיין פתוחות מתוקף חוזה או מתקווה אבודה, ריקות מאדם. אין קונים. בעלי החנויות יושבים בחוץ על כסא ומנמנמים בשמש. הסופרמרקטים ריקים למרות המבצעים. בשתי הקופות שפועלות יושבות שתי קופאיות משועממות. אין תורים. אפילו הפלאפליות והשוורמיות עומדות נטושות ועכשיו עומדים לסגור את מבצר התרבות האחרון, הסיפריה העירונית.

כולם מדברים על מחדלים של שלטונות העיר ומרחמים על הילדים שישארו בלי ספר לקריאה, למה רק הילדים? מה עם המבוגרים? לנו לא מגיע להרגע עם ספר טוב בסופו של יום עבודה מתיש? בטלוויזיה אין כלום מה לראות. המונים מתנתקים מהכבלים והלווין. אף אחד לא אוהב לשלם עבור טלוויזיה כבויה. במקום טלוויזיה קוראים ספר, אבל עכשיו עם סגירת הסיפריה העירונית, לא יהיו ספרים בכלל.

הצעד הבא, כנראה יהיה סגירת בתי הספר. גם בתי ספר צריכים תקציבים ואם אין תקציב לסיפריה, כנראה אין תקציב גם לבתי הספר. סיפריה היא לא מותרות. סיפריה היא תרבות. סיפריה היא מקור של ידע ולמידה ולא רק של תלמידי בית הספר. אין חלופה אחרת לסיפריה, קריית שמונה רחוקה מכל מקום קרוב. נסיעה לראש פינה אורכת כארבעים דקות, נסיעה לצפת אורכת שעה, אין מצב שתלמידי קריית שמונה יסעו עד צפת כדי להשתמש בספרי הסיפריה. גם המבוגרים יוותרו על העונג הזה.

אני ממש לא יודעת מה עושה עיריית קריית שמונה עם כספי המיסים המוגזמים שהיא גובה מהתושבים, אבל אני בטוחה שהעירייה לא מממנת את הסיפריה. יש משבר כספי בעיריית קריית שמונה ואין לי מושג ממה הוא נובע, אין כאן שום פיתוח של שום דבר, העיר נראית כמו חצר אחורית של מפעל, ועדיין מדברים על משבר כלכלי בעירייה וכאשר יש משבר, אז ברור שסוגרים קודם כל את מקומות התרבות כמו תיאטרון, מתנ"ס, סיפריה. ראש העיר יצא לחו"ל לכמה שבועות. ברור שנעים יותר להסתובב בחו"ל מאשר לדאוג לעיר ולתושבי העיר, לחו"ל הוא מצא תקציב. לא היתה לו בעיה.

אני מכירה את עובדי הסיפריה. אברהם הוותיק שכבר עשרים וחמש שנה מחליף את ספרי הסיפריה של תושבי קריית שמונה את אלה הספרנית עם חוש ההומור המדהים ואת כל השאר. עובדים נאמנים שנשארו בעבודה גם כאשר לא קיבלו משכורות, עובדים שחשוב להם הקורא יותר מהחוקים, עובדים שמאשרים לי לקחת חמישה ספרים למרות שמגיעים לי רק שלושה.

עיר בצפון הארץ. אני גרה בעיר הזאת, זמנית אמנם, אבל עדיין כאן. בעוד שנה אני אחזור בחזרה לנתניה. מה אני אשאיר אחרי? עיר מוכת אבטלה, עיר שהצעירים היחידים בה הם הסטודנטים שלומדים בתל-חי, מקום שבו האוטובוסים מגיעים פעם בשעה. בלי חיי לילה, בלי תרבות, בלי אנשים, אבל עם קניון מפואר שעדיין בבניה שמבטיח הפתעות, אבל עם כל הפאר הוא שומם.

אומרים שרק החיזבאללה יוכל להחזיר לעיר את חיי התרבות, את התיאטרון, את המתנ"ס ואת הסיפריה. ברגע שיעופו כאן טילים יזכרו כולם שקיימת עיר בצפון הארץ וימצאו את התקציבים כדי לפתוח את המוסדות המכובדים האלה, אבל זה יהיה מאוחר מידי גם בשביל יפי הנפש שמחזיקים בתקציבים וגם בשביל התושבים המועטים שיוותרו. כי מי שישאר כאן יהיו רק הזקנים, והמוזרים ואלה שאין להם לאן ללכת. צר לי על מה קורה לעיר הזאת שיש לה את היכולת להיות העיר הכי מדהימה כאן בארץ, אבל אין מי שינווט אותה.

מוזר לי איך מוצאים תקציבים כדי להעלות את שכר הרבנים וסוגרים סיפריה בגלל משבר כלכלי ומחסור בתקציבים, אבל מצד שני זה בכלל לא מוזר כשזה קורה כאן במדינת ישראל שגר בה עם הספר.

סיפריה זה לא מותרות. לסגור סיפריה זה פשע ואני מקווה שמישהו יתן על כך את הדין.