כבר יותר ממאה שנים ש"הקוסם מארץ עוץ" הוא מושג המוכר לילדים ולמבוגרים, ומחבר הספר "הקוסם המופלא מארץ עוץ", הסופר האמריקאי, ל. פרנק באום, למעשה יצר את הרעיון הבסיסי לעשרות סיפורי המשך, סדרות טלוויזיה, סרטי קולנוע, מחזות זמר והצגות שהופקו בחלוף השנים. במרכז סיפור העלילה עומדת דורותי, ילדה מקנזס, אשר משתעממת מחייה בחווה ומנסה למצוא לעצמה ריגושים חדשים. סופת הצקלון מביאה אותה ןאת הכלב שלה, טוטו, אל ארץ עוץ, שם היא פוגשת את הדחליל חסר המוח, את איש הפח חסר הלב, וכן את האריה חסר האומץ. יחד איתם הם יוצאים למסע בין מציאות לבין דימיון בדרך האבנים הצהובות עד לעיר הברקת, על מנת לפגוש את הקוסם מארץ עוץ שיוכל להעניק להם את משאת נפשם. בסופו של דבר דורותי לומדת ש"אין כמו בבית", ובסיפור עצמו ישנם מסרים רבים שיכולים להתקשר לעולמם של הילדים ולעולמם של המבוגרים - חברה, אקולוגיה, משמעותם של קסמים ושל אכזבה, מסרים ביקורתיים כלפי החברה האמריקאית ועוד.

הגרסה המוכרת ביותר של הסיפור היא הסרט המוסיקלי הקלאסי בכיכובה של ג'ודי גארלנד משנת 1939, שאמנם לא היה הסרט הראשון שהתבסס על הסיפור, אך באותם זמנים נחשב להפקה שאפתנית שתקציבה הלך ותפח ככל שהתקדמו צילומי הסרט, ונהוג לראות בו כאחד הסרטים שחוללו מהפכה בקולנוע בכל הנוגע לצילום בצבע. בשלהי שנות השבעים הופק הסרט המוסיקלי "הקוסם" בכיכובם של דיאנה רוס ושל מייקל ג'קסון, ובשנות התשעים נוצרה גם סדרת הטלוויזיה הפופולרית, שזכתה להצלחה גדולה בארץ, וכן המחזמר "הקוסם" של ירון כפכפי ובכיכובה של מיכל ינאי, שאף הוכנס לספר השיאים של גינס כמחזמר ששבר שיא של כמות הצגות בפרק זמן מסוים.

בשנת 2003 עלה בברודוויי בניו יורק המחזמר "Wicked" שנכתב ע"י סטיבן שוורץ, אחד מהיוצרי המחזמר האמריקאי הפורים ביותר בכל הזמנים, ועל אף ביקורות חלוקות בתחילת הדרך, המחזמר כיום נחשב כיצירת מופת מוסיקלית וחזותית ולאחת ההצלחות הגדולות ביותר בברודוויי, והפקות נוספות עלו גם בווסט אנד בלונדון וברחבי העולם. למעשה, מחזמר זה מתבסס על "הקוסם מארץ עוץ", אולם מתאר מה התרחש בארץ עוץ לפני הגעתה של דורותי בסופת הצקלון, ובתוך כך את סיפור החברות של גלינדה, המכשפה הטובה, לבין אלפבה, המכשפה המרשעת, ומצליח לפנות לצעירים ולמבוגרים כאחד ברבדים שונים.

לצד הפקות מרובות משתתפים וגרנדיוזיות אלו, מעלים בימים אלו תיאטרון בית ליסין והמדיטק הפקה צנועה יותר של "הקוסם מארץ עוץ", אשר מתבססת על עיבוד של דניאל אפרת ושל גלעד קמחי, ועל פזמונים ומוסיקה שיצרו דניאל אפרת ואמיר לקנר בהתאמה. מדובר בהצגה מוסיקלית לכל המשפחה, שבדומה להפקות קודמות של תיאטרון בית ליסין לילדים ושל המדיטק, אף היא מהווה הפקה איכותית ומרשימה, שפונה בעיקר לאינטיליגנציה ומצליחה לגעת ללב ולרגש בקסם המיוחד שלה. מבחינת העיבוד, אפרת וקמחי שזרו בהצגה מרכיבים הן מהסיפור המקורי, מסרט הקולנוע ואף מהמחזמר המצליח "Wicked", והשירים עצמם השתלבו בו היטב תחת הדרכתה הקולית של דוקי עצמון, תוך שהם קליטים למדיי, מבדרים בחלקם האחד, נוגעים ללב בחלקם האחר, ובעיקר מחזקים את העלילה באמצעות המוסיקה.

הבמאי גלעד קמחי יצר הצגה נוגעת ללב ומלאה בקסם, תוך שהוא שוזר בה שפע של הברקות בימוי, אשר מצליחות להתגבר על המגבלות המובנות מאליהן של הבמה ביחס לקולנוע ולמגבלת התקציב ביחס להפקות בחו"ל. ובכל זאת, קמחי וצוות השחקנים מצליחים להוליך את הקהל בעולם הדמיון, וניכר כי ישנה תכלית לכל בחירה בימתית שנעשתה, כדוגמת שדה הפרגים הצפוף שעוצב ע"י יריעת בד גדולה או כדוגמת הפרחים הניידים שהמשקולת בבסיסם אפשרה להם לנוע. יתרה מזאת, עבודת האנסמבל יפה מאוד, ולמרות שדורותי היא הדמות שנמצאת במרכז העלילה, גם הדמויות האחרות מוצאות את מקומן ולא בהכרח כדמויות משנה, והקהל על כל הרכבו ההטרוגני, נסחף ביופיה ובקסמה של ההצגה. בתוך כך ערן עצמון יצר תפאורה נהדרת, שתיארה היטב את החווה השוממת בקנזס, והמשיכה בססגוניות של ארץ עוץ, וסייעה לכך התאורה הטובה שעיצבה עדי שימרוני. בנוסף, אולה שבצוב השלימה את המשימה באמצעות התלבושות המרהיבות והמדוקדקות בפרטיהן שעיצבה, תוך שהיא שואבת את ההשראה עבורן הן מהסרט והן ממחזות הזמר ומההצגות שעלו בהמשך.

אילנית גרשון בתפקיד דורותי הייתה נפלאה, ומעבר ליופי ולקסם האישי שיש לה על הבמה, היא מצליחה לגעת ללב כשהיא מבינה שיש סיכוי שלא תראה עוד את משפחתה ואת חבריה, ושתי התמונות האחרונות בהצגה הן שיא בביצוע הבימתי שלה מבחינה זו. מעבר לכך, גרשון היא זמרת נהדרת, ובין שלל השירים בלט כמובן הביצוע שלה לשיר הידוע "מעבר לקשת".

רויטל זלצמן בתפקיד דודה אם ובתפקיד גלינדה המכשפה הטובה וכן הילה זיתון בתפקיד השכנה הרעה ובתפקיד אלפבה המכשפה המרשעת - עושות שתיהן עבודה מצוינת מבחינה משחקית והעניקו לכל אחת מהדמויות את האישיות המתאימה לה. שתיהן כמובן בולטות שוב בזכות יכולתן הקולית המרשימה ובנוכחותן הבימתית, וזלצמן העניקה לדמות חן, קופצניות וקריצה מודרנית, ואילו זיתון העניקה לדמות את מידת הרוע והכוחניות הדרושה.

יעקב תמרי בתפקיד הדחליל ובתפקיד סמי עושה עבודה מעולה ומדוקדקת, וניכר כי הוא ניחן בשליטה גבוהה בגופו, שכן הוא הופך לקליל ולגמיש במיוחד. יניב לוי בתפקיד האריה, בתפקיד דוד הנרי ובתפקיד צ'ופצ'יק בולט בזכות היכולת שלו להקנות לדמויות מימד קומי ומבדר ועם זאת מעורר הזדהות ואמפתיה, וכל זאת במינון מדויק. חייקה מלכה בתפקיד איש הפח ובתפקיד מקס אף הוא מביא לידי ביטוי את היכולת שלו לשלוט היטב בגופו, ומקנה לרגליו ולידיו קשיחות ותנועתיות מוגבלת.

עוז ניסן בתפקיד הקוף המעופף ובתפקיד צ'ופצ'יק וכן ידידיה ויטל בתפקיד הקוסם, בתפקיד השומר ובתפקיד צ'ופצ'יק, עושים אף הם עבודה טובה. לצד כל דמויות אלו הופכת דמותו של טוטו, הכלב של דורותי, לדמות של ממש, וקמחי בחר שלא להשתמש בכלב אמיתי, אלא להשתמש בבובה המופעלת ע"י השחקנית דיקלה הדר. מדובר במשימה שאינה פשוטה כלל ועיקר, שכן זוהי דמות שאין לה טקסט של ממש, אלא הנביחות ואופן התנועה שלה מתארות את מאווייה. הדר עשתה זאת ברגישות רבה ובקפדנות הראויה, תוך שהיא והבובה אמנם מופרדות באמצעות מקלות ההפעלה, אולם הן גוף אחד.

סיכום : הצגה מלאה בקסם שמקנה רעננות לסיפור המוכר, ועם זאת נותרה נאמנה למסרים החינוכיים. אל תחמיצו!