דיברנו בפרקים קודמים על יכולת ההשפעה שיש לליה. ראינו את זה, בעיקר, כשארגנה את הדחת יואב, ועברה בין חברי השבט אחד אחד כדי לשכנעם. כעת, משפגעו לה ב"בטן הרכה" היא מעדיפה לא להתחנף אלא להשיב מלחמה שערה, ומשתמשת בכח השפעתה כדי לפרק את אידיליית דן-נעמה-מרינה.

שימו לב ל"פיטוריה" ממלאכת הבישול. זוהי הפגנת כח מצד נעמה. עד עתה שבט טאינו היה תלוי בליה בשל בישוליה (כך גם סבאנה בעבר). היה לה כח ומעמד בזכות התלות הזאת. מה שעשו נעמה ומרינה הוא להראות לה שהשבט אינו תלוי בה כבר. כלומר- כוחה פחת ומעמדה ירד.

אמון וחוסר אמון:

באין מנהיג חזק שדורש אמינות מחברי השבט (כמו שהיה מושיק), שבט טאינו הופך לשבט ג'יבארו- אי אפשר לסמוך על אף אחד. חברי ג'יבארו לא באמת סומכים האחד על השני, על אף ההנאה ההדדית שלהם מהשהייה ביחד, ועתה, משורה הודחה, כבר אין מי שיזכיר לחברי טאינו את חשיבות הערכים.

דן אמנם אלוף באסטרטגיה ומתחמן את כל העולם, אבל הוא שרוי בפחד ואי ודאות תמידיים, אפילו מהאנשים הכי קרובים לו. זוהי נקודת התורפה שלו. אפשר להסית אותו למגוון כיוונים ולבלבל אותו כהוגן בנקודה זו. שימו לב למנהיגים אחרים בהסטוריה, שנפלו בדיוק בשל חוסר הביטחון שלהם באנשים הסובבים אותם.

נקודה מעניינת נוספת היא השתנות חלק מהדמויות במהלך הזמן:

גיא, שהתנהג בחוסר נימוס וחוסר ספורטיביות כלפי משה במשימת הקליעה לסל בפרקים הראשונים (או שזה כוון כלפי שבט ג'יבארו כולו?), הפך לGood guy. כולו שופע חמימות, נאמן ללא מצרים למושיק, חבר טוב למולי, ואפילו נעלב ממשה. הוא גם מתחיל להצליח במשימות. הוא הכי חזק, פיזית, בשבט, ולכן מוערך יותר ממה שהיה בסבאנה.

משה, שהיה ה-Good guy, בעל ברית לסיון הדחויה, הפך לרמאי חסר גבולות.

ורה, שהחלה את דרכה בתור עוקצנית ודורסנית (עולבת במיה, ולא מסתדרת עם טינה), מסיימת בזקיפות קומה כנציגת הערכים במשחק, שלא תרד על הברכיים גם כשהחרב מתהפכת מעל ראשה. במקרה של ורה וגיא, רואים מהי השפעה של מנהיג. נראה שמושיק, מנהיג השבט הנערץ עליהם, שהסתכל על המשחק כספורט, החדיר בהם את רוח הערכים במהלך שהותו איתם.