סרטו של סטיבן ספילברג "תפוס אותי אם תוכל" בכיכובם של ליאונרדו דיקפריו ושל טום הנקס, שיצא אל האקרנים בשנת 2002 זכה להצלחה רבה בזכות המשחק המצוין של השניים, אולם יותר מכל בזכות סיפורו האותנטי והבלתי ייאמן של פרנק אבגנייל ג'וניור. האחרון הצליח בזכות כישרון ההתחזות שלו להפוך במהלך חייו למורה, לרופא, לעורך דין ולטייס ב- 26 מדינות בארה"ב, ובד בבד הצליח לפדות מעל 2.5 מיליון דולר בהמחאות שווא, וכל זאת כשהוא בין הגילאים 16-21. בשנת 1969 הוא נתפס ע"י הרשויות ונדון לתריסר שנות מאסר בפועל, אולם שוחרר בשנת 1974 בתנאי שיעבוד בשירות ה- FBI בכל הקשור לעבירות הונאה.

רבים הרימו גבה כאשר סקוט וויטמן ומארק שיימן, יוצריו של המחזמר המצליח "Hairspray", החלו לעבוד על מחזמר בשם "Catch Me If You Can", אשר מבוסס על סיפור חייו של פרנק אבגנייל ג'וניור. אותם מרימי גבה ראו ביוזמה זו ניסיון נואש ליצור מחזמר מסיפור מוכר שגם זכה לעיבוד קולנועי מצליח, ובכך למשוך את הקהל אל התיאטרון. יחד עם זאת, וויטמן (פזמונים) ושיימן (פזמונים ומוסיקה) בשיתוף פעולה עם טראנס מקנלי (מחזה), החלו בעבודתם על המחזמר בשנת 2005, והתכוונו להעלותו לראשונה בסיאטל, אולם ראו בו מלכתחילה כמחזמר שראוי לתפוס במה מרכזית באחד התיאטראות בברודווי שבניו יורק. כך, למעשה, לאחר שהמחזמר קיבל ביקורות חיוביות בסיאטל, המחזמר עלה בתיאטרון ניל סיימון בברודווי החל ממארס 2011, ומאז זוכה לאהדה גדולה בקרב הקהל, מה גם שהמחזמר זכה בפרס טוני אחד עבור השחקן הטוב ביותר במחזמר.

כאמור, המחזמר מתאר את סיפורו של פרנק אבגנייל ג'וניור, כך שמרבית הפרטים בסיפור מבוססים על ספרו האוטוביוגרפי של אבגנייל, אולם חלקים ממנו הם פרי דמיונו של המחזאי כגון דמותו של סוכן ה- FBI, קרל הנראטי וכן סיפור האהבה בין אבגנייל לבין ברנדה סטרונג. מקנלי בחר לפתוח את המחזמר בתמונת מעצרו של אבגנייל, ומרגע זה המחזמר הופך למופע טלוויזיוני בסגנון שנות הששים, שבו אבגנייל מגולל את סיפור חייו - החל מגיל 16 ועד לתפיסתו ע"י הרשויות. יצוין, כי המחזמר נכתב כמחזמר קומי, כך שיש בו לא מעט רגעי צחוק הודות לכתיבה המוצלחת וחידוד הרלוונטיות של הסיפור לימינו, שבהם השחיתות וההונאה הן חלק בלתי נפרד מהאקטואליה, אולם מקנלי הצליח ליצור בו גם סיפור מרגש ואותנטי על צעיר שמשפחתו לא הייתה חלק קבוע מחייו, ועם זאת ליוותה אותו כל חייו. מעבר לכך, חלק ניכר מהצלחת המחזמר הוא, כמובן, המוסיקה, אשר משלבת מרכיבים ממוסיקת שנות הששים עם מרכיבים מודרניים ורעננים, תוך שהתזמור מותאם באופן מיטבי להרכב כלי הנגינה, ובמסגרת זו מתבלטים כלי הנשיפה והבס. 16 הנגנים בתזמורת בניצוחו של ג'ון מקדניאל עשו עבודה נפלאה, כך שהמוסיקה הייתה מהנה ומרגשת לסירוגין, והצליחה ליצור את האווירה הרגשית המתאימה לכל קטע מוסיקלי.

הבמאי ג'ק אובריאן יצר מחזמר ססגוני ומרהיב, אשר מביא אל הבמה בברודווי מחזמר אמריקאי קלאסי במיטבו, אשר כלל מרכיביו עשויים לעילא, החל מליהוק השחקנים הראשיים והמקהלה, דרך מציאת הרלוונטיות של הסיפור לימינו והפיכתו לנוגע ללב, וכלה במוסיקה הנהדרת של שיימן ושל וויטמן, וכל אלו מתמזגים לכדי מקשה אחת. על אף שבסיפור עצמו יש חלק ארי אותנטי ובעל אחיזה במציאות, הבמאי הצליח להפוך גם את סיפור האהבה שאינו מבוסס על סיפורו האמיתי של אבגנייל, לאמין ומשכנע. יתר על כן, באופן הבימוי הודגשו המרכיבים הפסיכולוגיים, האישיותיים והרגשיים של הדמויות, כך שהמרדף שמנהל קרל הנראטי אחרי אבגנייל, אינו רק מרדף בשם החוק, אלא מרדף פסיכולוגי, ובו כל אחד מהם שואף להיות במצב שידו על העליונה. ג'רי מיטשל יצר כוריאוגרפיה מצוינת, אשר מרשימה בכך שהיא תובענית למדיי, מחמיאה ליכולותיהם של השחקנים, ויותר מכל - מתאימה לסגנונות המוסיקליים השונים במחזמר, ותפורה להם כמו כפפה ליד.

דיוויד רוקוול יצר תפאורה נקייה, אשר מותירה את הבמה כמעט וריקה לחלוטין, כך שהתזמורת ממוקמת על מדרגות באחורי הבמה לאורך מרבית המחזמר, אולם המבנה מאפשר מודולריות של מיקומה על הבמה. בנוסף לכך, שולבו מסכים ואביזרים בהתאם לצורך, תוך שהם הוכנסו והוצאו בצורה זורמת, כיאה לאתר צילומים של תוכנית טלוויזיה בשנות הששים. כמו כן, התאורה שעיצב

קנת' פוזנר השתלבה היטב במבנה המדרגות שעליו הייתה התזמורת, אולם התאורה המדויקת הצליחה ליצור באופן אמין ומשכנע את עשרות המקומות שבהם מתרחשת העלילה, מה גם שהיא הותאמה באופן מרשים לקטעים המוסיקליים ולתמונות עצמן. התלבושות הרבות שמוחלפות במהירות עוצבו ע"י וויליאם איויי לונג, והיו נפלאות ואמינות בזכות ההקפדה על הפרטים - מדי טייס, חלוק רופא, בגדי מכללות ועוד, כאשר כל אחת ואחת מהתלבושות גם הותאמה למאפיינים התרבותיים של המקום בו מתרחשת העלילה - צפון ארה"ב או דרום ארה"ב.

ארון טיווייט ("Next To Normal", "Wicked", "Rent - Hollywood Bowl") בתפקיד פרנק אבגנייל ג'וניור הוא באופן טבעי בעל התפקיד המשמעותי ביותר במחזמר, ולמעשה כמעט שאינו יורד מהבמה. לצורך בניית דמות אמינה ואותנטית היה עליו לשלב באופן מדויק בין המרכיבים השונים הנדרשים ממי שעומד במרכזו של מחזמר - משחק, שירה וריקוד, כאשר כל אחד ממרכיבים אלו תובעני בפני עצמו. טיווייט מתמודד עם כל אחד ממרכיבים אלו בגאון, וההישג שאליו הגיע היה מרשים ויוצא דופן, שכן כישרון כזה הינו נדיר. טיווייט אמנם צעיר יחסית, אך מקצועיותו וכישרונו שופעים ממנו - הוא התברך בטנור עוצמתי ומדויק מאין כמוהו, בכישורי משחק מצוינים, וכמובן ביכולת ריקוד נהדרת, ובמשך כשעתיים וחצי אינטנסיביות, אינו מזיע כלל. יתר על כן, הוא המחיש היטב את אישיותו של אבגנייל ג'וניור, את הרצון שלו להתנתק ממשפחתו על רקע גירושי הוריו ואת הצמא הבלתי פוסק שלו לאהבה ולאוזן קשבת, ובמסגרת זו הוא מביא לידי ביטוי את יכולותיו ההומוריסטיות ואת יכולתו לרגש ולגעת ללב, והוא עושה זאת ביתר שאת בקטעים המוסיקליים "Live In Living Color", "Seven Wonders" ו- "Goodbye".

נורברט ליאו באץ ("Wicked", "Rent") בתפקיד קרל הנראטי נכנס לנעליו הגדולות של טום הנקס, אולם בזכות המשחק הרב גוני המרתק, הוא הצליח ליצור דמות אמינה מאין כמוה, אשר נושאת עמה מטען רגשי עמוק הנוגע למשפחתו ולעבודתו. בקטע המוסיקלי "Don't Break The Rules" מביא באץ לידי ביטוי את מיטב כישרונו אל קדמת הבמה, והוא מצטיין במיזוג בין המשחק, השירה והריקוד, תוך שהוא מדגיש את קווי אישיותו המורכבת של הנראטי. למעשה, הנראטי בטוח שאבגנייל ג'וניור הוא עבריין ותיק ומתוחכם, והוא מופתע לגלות שמדובר בצעיר בשנת העשרים לחייו. כאמור, המרדף אחרי אבגנייל ג'וניור הופך עבור הנראטי עד מהרה לעניין אישי ופסיכולוגי, והוא מגלה שבינו לבין אבגנייל ג'וניור יש הרבה מן המשותף. יצוין, כי באץ זכה בפרס הטוני היוקרתי עבור תפקידו במחזמר.

קרי באטלר בתפקיד ברנדה סטרונג, האחות בבית החולים בה מתאהב פרנק, עשתה עבודה מצוינת, בעיקר לאור העובדה שגילה הביולוגי הנושק לארבעים רחוק מאוד מהמראה החיצוני שלה ומסגנון המשחק אשר הותאם לדמות שגילה נושק לעשרים. כמו כן, באטלר הגישה ביצוע רגשני ומרשים קולית לשיר "Fly, Fly Away", וכן ביצעה היטב את הדואט "Seven Wonders" יחד עם טיווייט.

טום וופאט בתפקיד פרנק, אביו של אבגנייל ג'וניור, ולצדו רייצ'ל דה בנדט כאישתו, פולה, עשו עבודה נהדרת, ובאמצעותם חוזקו הקווים לדמותו של אבגנייל ג'וניור. יתרה מזאת, דמויותיהם המשיכו ללוות את אבגנייל כמעט לאורך כל המחזמר, וניכר כי למרות שבנם עזב אותם, שניהם גאים בו מאוד, גם אם הוא מצטיין בפלילים.

ניק ווימן בתפקיד רוג'ר סטרונג, אביה של ברנדה, ולינדה הארט בתפקיד קרול סטרונג, אימה של ברנדה, התבלטו בעיקר בשל כישוריהם הקומיים, תוך שהם מעצבים דמויות משעשעות ובעלות מאפיינים בולטים של האוכלוסייה בדרום ארה"ב. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר במשחקם, אך גם בקטע המוסיקלי "Our Family Tree".

בנוסף לכך, משתתפים במחזמר 23 שחקנים נוספים, שנתוניהם הגופניים מבליטים את חיוניותם, ומעבר לכך הם מגלים כישרון רב ומקצועיות ראויה לציון.

סיכום : מחזמר אמריקאי קלאסי ועם זאת עכשווי בביצוע מרשים של כל הצוות. הצגות עד תחילת ספטמבר 2011 בתיאטרון ניל סיימון בברודוויי, ובמהלך 2012 ינדוד המחזמר בין הבמות השונות בארה"ב.

לסקרנים - http://www.youtube.com/watch?v=jjlxc6grg_i .