קבוצת תיאטרון תהל שהוקמה בשנה החולפת התמקדה עד כה במחזות הומו-לסביים, אשר אינם זוכים לבמה בתיאטראות הרפרטואריים ואף בתיאטראות הפרינג', ועד כה העלתה מספר הפקות במרכז סוזן דלל, כך שהשחקנים אינם מקבלים שכר עבור עבודתם, וכן לוקחים חלק פעיל בהפקה ובצוות הטכני. לאחרונה, העיסוק של קבוצת התיאטרון תהל במחזות הומוסקסואליים הוכרז בריש גלי, ולמעשה כמעט שלא הוצגו בתיאטראות הרפרטואריים מחזות שעסקו בנושאים אלו פרט למחזות בודדים כדוגמת "זהות" בתיאטרון בית ליסין בכיכובו של ששון גבאי, "נשיקת אשת העכביש" בתיאטרון חיפה ו"ריקוד בששה שיעורים" בכיכובו של נתן דטנר. בכל אחד ממחזות אלו ישנו עיסוק מורכב בהומוסקסואליות, והדמות הראשית הינה הומוסקסואל, אולם בשלוש ההפקות אמנם לוהקו לתפקיד שחקנים מהשורה הראשונה, אשר לכאורה נכנסו היטב לנעליה של הדמות וביצעו מעין מהפך. עם זאת, נראה כי במרבית המקרים מדובר בבחירה מכוונת של התיאטראות, היות שייתכן שלקהל טבעי יותר לומר שהשחקן הביא לידי ביטוי דמות אשר זרה לו לחלוטין.

המחזה "סיפור אהבה בשלושה פרקים" נכתב ע"י המחזאי והשחקן האמריקאי הארווי פיירשטיין, וזכה להצלחה גדולה, מה גם שזיכה אותו בפרס הטוני היוקרתי עבור כתיבת המחזה ועבור השחקן הראשי הטוב ביותר במחזה. בנוסף לכך, פיירשטיין חתום על "La Cage Aux Folles", אחד ממחזות הזמר המצליחים ביותר, אשר עד לאחרונה הוצג בווסט אנד ובברודווי, ואף הוא זיכה אותו בפרס הטוני. בשלהי שנות השמונים "סיפור אהבה בשלושה פרקים" הופק גם כסרט קולנוע בכיכובו של פיירשטיין לצדו של מת'יו ברודריק, כך שהמחזה שאורכו היה כארבע שעות, קוצר לשעתיים. יצוין, כי המחזה עצמו מורכב משלושה מחזות אשר כל אחד מהם עומד בפני עצמו - "סופר מאצ'ו", "פוגה בחדר הילדים" ו"זכות קדימה לאלמנות ולילדים", אולם שלושתם סובבים סביב חייה של אותה דמות.

ארנולד ויינברג, הומוסקסואל ודראגיסט, מופיע במועדונים במנהטן, ובמחזה ניתנת הצצה לאורח חייו : הרומן שהוא מנהל עם אד, גבר דו מיני שעוזב אותו לטובת לורן, מתחתן איתה ועוזב אותה ; הרומן שהוא מנהל עם אלן, דוגמן צעיר ; מערכת היחסים שהוא מנהל עם אימו, אידה, שאינה מסוגלת לקבל את בנה ולאהוב אותו כמו שהוא ; החלטתו לאמץ נער מוכה ולגדל אותו כבנו.

המחזה של פיירשטיין כתוב באותנטיות ובכנות, ולא בכדי זכה בפרס הטוני למחזה הטוב ביותר, שכן הדמויות שבו הינן בעלות עומק, ואינו פונה לאוכלוסייה ההומוסקסואלית בלבד, אלא לחברה כולה באמירה ביקורתית ונוקבת. בסופו של דבר, גם כשני עשורים לאחר כתיבת המחזה, החברה שבה אנו חיים, פתוחה ככל שתהיה, עדיין אינה מגלה סובלנות ואהדה כלפי אלו שחורגים מהנורמה ומהציפיות הרווחות בחברה. כאשר ארנולד מתמודד עם אימו ועם הגברים שמנהל עמם מערכות יחסים רומנטיות, הוא למעשה מתמודד עם סוגיות שכל אדם מתמודד עמן, ופיירשטיין מצליח להמחיש זאת באופן מובהק.

הבמאי והשחקן אלון אופיר הצטרף לקבוצת תהל על מנת להעלות את המחזה "הלילה השנים עשר" פרי עטו של ויליאם שייקספיר, אולם לאור האילוצים השונים, הוחלט בסופו של דבר להעלות את המחזה "סיפור אהבה בשלושה פרקים", אשר התאים יותר למסגרת הקבוצה. אופיר שאחראי הן על הבימוי והן על גילום הדמות הראשית עיצב ביעילות ובתבונה את ההצגה, כך שמסריו של המחזה מודגשים ביתר שאת וכן בכך שהוא משתמש בצורה הטובה ביותר בחלל המרכז הגאה בתל אביב על כל בעיותיו, וזאת בסיועו של מעצב התאורה יחיאל אורגל. אופיר מאז ומתמיד נחשב לשחקן ולבמאי מוכשר והוא עומד מאחורי מיטב הדיבובים שנעשו בישראל לסרטי דיסני, ובשנים האחרונות היה עסוק בעיקר בבימוי ("לרקוד ולעוף", "עפרה" ועוד), אך גם במשחק, וזכה עבור חלק מתפקידיו בפרסי התיאטרון ("המורדים", "הרוזן ממונטה כריסטו"). כאן משימתו לא הייתה פשוטה, היות שהיה עליו גם לגלם את הדמות הראשית וגם לביים את עצמו ואת ההצגה כולה, אולם הוא עשה זאת בהצלחה רבה, ואי אפשר שלא להתפעל מיכולותיו הוירטואוזיות והרבגוניות, מהרגשנות שהוא מסוגל ליצור, מעומק הדמות ומאמינותה. בלי צל של ספק, הוא מצליח להגיע אל כל אחד ואחד מהיושבים בקהל, לרגש, להפתיע ולגעת ללב, והשליטה שלו ברגשותיו ראויה לציון, מה גם שבקלות היה ניתן להשתמש במחזה על מנת לעורר פרובוקציה לשם הפרובוקציה, אולם אופיר לא עשה זאת אלא בחר במידתיות ובמינון הנכונים ביותר. יחד עם זאת, ראוי לציין כי השחקנים ממעטים להחליף את התלבושות שבחר אורן דר, ובחלק מהמקרים בעיניי היה ראוי למצוא פתרונות מוצלחים יותר על מנת להתמודד עם מגבלות הזמן והמקום שמכתיב המחזה.

לצדו של אופיר עומד רוב ההצגה אושרי סהר בתפקיד אד, והוא בעיניי דווקא הצלע החלשה ביותר בהצגה זו. הבעייתיות במשחק של סהר נמדדת בכך שלעתים קרובות אינו מצליח לסגל את הפעולה ואת שפת הגוף הנכונה, כך שתתאים אל המצב, והדבר פוגם באמינותה של הדמות.

לעומת זאת, גיל וייס בתפקיד אלן, מאהבו הצעיר של ארנולד, ובתפקיד הגבר בחדר החושך, עושה עבודה טובה בשני התפקידים, ויוצק לשתי הדמויות אמינות, מה גם שבדמותו של אלן הוא מביא לידי ביטוי את המחויבות שהוא חש כלפי ארנולד כמי שהציל את חייו, ולמעשה מעריץ אותו, דבר העולה בקנה אחד עם אופיו הילדותי. בנוסף, אביהוד תדהר בתפקיד דיוויד, בנו המאומץ של ארנולד, נכנס היטב לנעליה של הדמות, ומעצב במדויק את דמותו של הצעיר המוכה, אשר התבגר מוקדם מדיי, וממחיש זאת באמצעות טון הדיבור הציני. כמו כן, סיוון קרצ'נר בתפקיד לורן, אישתו של אד, יצרה דמות אמינה ומשכנעת כאישה שחיה בצל, אולם נאחזת בכל כוחה באד.

דינה דורון בתפקיד אידה, אימו של ארנולד, חזרה בתפקיד זה לתיאטרון לאחר העדרות ממושכת. דורון גילמה לאורך השנים תפקידים רבים בתיאטראות בברודוויי ("הסוחר מונציה", "יומנה של אנה פרנק"), בתיאטראות בישראל, בסרטי קולנוע ובטלוויזיה. מיטב כישרונה של דורון מובא לידי ביטוי בדמותה של היידישע-מאמע, והיא ממלאת אותה בנרגנות, בקנטרנות ובהיעדר רצון להתמודד עם המציאות כמו שהיא, אלא מעדיפה לראות את המציאות כפי שהיתה מעוניינת שתהיה. זאת ועוד, מערכת היחסים שהיא בנתה על הבמה יחד עם אופיר, שמגלם את בנה, הייתה נוגעת ללב, ויש בה הרבה מן האמת, שכן בסופו של דבר מדובר באם שמאוכזבת מבנה ומתביישת בו, גם אם רוצה בכל מאודה לאהוב אותו.

סיכום : הצגה כנה ונוגעת ללב בביצוע משחקי מרהיב של אלון אופיר.