על ספרו של אלי חי  "יָמִים חסֵרים " - ע ז ר א  מ ו ר ד

פרקי המאמר:
 
1. עלילת הספר.                                                     9. שליחוּת בלונדון.

2. משמעוּת השֵּׁם.                                                 10. אהבה נכזֶבת ונאמָנוּת.

3.שכֵנוּת בין יהודים למוסלמים.                                    11. מאסרוֹ של  אליאס

4. המשפחה היהודית.                                             12. לילה לא חיכּתה לו.

5. חינוך של "סוֹף מעשה במַחֲשבה תחילה".                     13. סוֹדָהּ של ברטה.

6. ביקר אצל עזרא הסופר.                                         14. התייחסות לערש הילדוּת

7. יחס השלטונות ליהודים.                                        15. סגנון הכתיבה.  

8. החיים בַּמּעְבָּרָה.                                                16.סיכום.

 
1 . עלילת הספר:

ספר זה "ימים חסרים", הוא ספרו הראשון של הסופר הירושלמי אלי חי , אשר יצא לאור בכריכה קלה בהוצאת הספרים אוריון.

עמְלוּ על הוצאת הספר, העורך: יזהר בן מנחם. ההגהות: ניצנה רוטנברג. המפיקה: אורלי לוי. עיצוב העטיפה: אריה אנג'ל. סְדר והבאה לדפוס: מאיר לוי - נחום.

הספר  בן 277  עמודים, 34 פרקים.

המחַבֵּר, הינו רואה חשבון במקצועו אשר גדל במעבֶּרת תלפיות ירושלים.

 עלילת הספר מִתְרחֶשת סביב אישיותו של אליאס, צעיר יהודי טיפוסי, יוצא עיראק, תושב העיר בצרה שבדרום עיראק, שחווה תנאי דיכוי ופרעות בעירו, שׁם אף הכיר את לילה והתאהב בה ממבּט ראשון. אהובתו נענתה לחיזוריו ונשבעה שלא להינשא לאחר, אלא לאליאס בלבד.

     כְּרַבִּים מיהודי עיראק, משפחת אליאס, על פי עלית הספר,  החליטה בראשית שנות החמישים לוותר על הנתינות העיראקית ולעלות ארצה. בַּדֶּרֶך לַמּטוס מָנעוּ השלטונות העיראקיים מאליאס לעלות, הוא הואשם בציונות ונכלא עקב כך, לכן נאלצה משפחתו לעלות ארצה בלעדיו.
     עם תום מאסרוֹ בְּבית כלא "עמָאדִייה" שֶׁבִצפון עיראק, שוחרר אליאס ועלה ארצה דרך טורקיה, בתקווה למצוא את לילה שלו.
     מה - רבָּה אכזבתו כשנודע לו כי אהובתו לילה איננה בישראל. לפיכך, נֶאלץ לָשֵׁאת לאישה,  כַּנּהוג וכמקובּל ועל פי המלצת משפחתו, את בת דודתו דוריס. לבני הזוג נולדו שני ילדים, ולאחר שטָעַם אליאס את סִבְלות המעבָּרה, התגייס לשירות בשב"כ .

 לימים, נפגש אליאס עם לילה, אך מפגש זה לא הוביל לפירוּק משפחתו, אלא רק עורר את סקרנותו לדעת ולברר תמיהות שונות ואירועים בחייו. הוא חָתַר ללא לאוּת למצוא את פִשְּׁרם ולבסוף מצאם.

 דרך משל, בָּדַק ובירֵר, מדוע נֶאסר? מדוע לילה התכחשה לשְׁבוּעתהּ, לא המתינה לו ונישְׂאָה לאחֵר? מיהו אותו סלים אשר גזל ממנו את אהובתו לילה ומה סודו? מהוּ סודהּ של אחותו ברטה אשר מיאנה תחילה להינשא לגבר.

אליאס, גיבור הספר, הינו אישיות חצויה בין הווי דתי לחילוניות. בין אהבתו העמוקה ללילה לבין נאמנותו לדוריס אשתו ובת דודתו. בין נופי ילדותוֹ בְּבצְרָה לבין החיים בישראל. בין המנהגים המזרחיים הטיפוסיים של יוצאי בבל לבין החיים המודרניים של חברה מערבית טיפוסית בישראל .

 2 . משמעוּת השֵׁם: "ימים חסרים"

 לְמָה התכּוון הסופר כאשר העניק לספרו את הַּשֵׁם "ימים חסרים"?
     האם ניסה לבַטֵּא מגמה כללית של יהודי עיראק, אשר לעתים נוהגים להתרַפֵּק על זיכרונות ארץ מוצאם ועל היָּמים של נופֵי ילדוּתם? לא ולא! כי הרֵי ימי גּלוּתם של יהודי בבל היו ימי מאבק והישׁרְדוּת ממושָׁכים לשמירה על האוטונומיה הדתית- קהילתית, בּל יִטַּמְעוּ וְיִטַּרְפוּ על ידי כוחות עוינים ועדיפים. מיותר לציין בהקשר זה אירועים כמו פרָעות הַפרְהוּד - השּׁוֹד ביהודֵי בגדאד ובְערים אחרות, תְּלִיית שפיק עדס בבצרה ועוד.

      אך אליבא דאמת, היו כאלה מעוֹלי עיראק (ולא רק הם), שברִגְעי מצוקה קשים של שׁהוּת במעברות, חשׁוּ בְּחסרון "הימים ההם" ואף אני, כותב מאמר זה, ביטאתי תחוּשה זו בספרי "אהלים"  בעמוד 19 ,עֵת נָחַתְנוּ בּערב של ה- 16 באוקטובר 1950 במִתְחם האהלים השחורים של מעבֶרֶת קסטינה. וכך כָּתבְתי:

 "לֵיל שִמּוּרִים הָיָה אוֹתֹו לָיְלָה, רַק הַיְלָדִים הֻשְׁכְּבוּ בָּאֹהֶל וְאָנוּ הַמְּבֻגָּרִים הִדְלְָקנוּ מְדוּרָה וְיָשַׁבְנוּ לְסַפֵּר עַל גַּן הָעֶדֶן הָאָבוּד".

 אולם, זה היה לפני יותר משישים שנה. ואילו סִפְרוֹ של אלי חי נכתב בימינו.
     ראוי לציין, שגם היום, יש כאלה המבטאים געגועים נוֹסטלגיים אנכרוֹניסטיים, כמו הבִיטוּי השָׁגוּר בפיו של דוד יוסף ראש עיריית אור יהודה בהופעותיו בְּאָמְרוֹ:

 " אִבְדָאלָה אֶל הַדִ'יק אֶל אִיַּאם"

 במובן: "מַה מְּתוּקים הַיּמִים הַהֶם!". ביטוי אשר ספֵק אִם נאמר בבדיחוּת הדַּעת וספק אם ברצינות. אולם, מחקר היסטורי בלתי משוחד, מרְאה שֶׁחַיֵי היהודים בעיראק לא היו תמיד סוגים בשושנים, בלשון המעטה, כְּשֵׁם שלּא היו כּאלה בראשית שְׁנות החמישים של תקופת המעברות.

      אם כך, מה באמת פֶּשר הביטוי של שֵׁם הספר "ימים חסרים"?
 הסופר - גיבור הסיפור - מבקש לבטֵּא את הַחְמָצָת שאיפת חייו להינשׂא עם לילה אהובתו, הוא פָסַק: שֶׁכּל הימים אשר לא שָׁהָה בִּמְחִיצת אהובתו לילה, היו לו ימים חסֵרים. כדברי המשורר אחְמַד שָׁפִיק כָּאמל בַשִּׁיר "אִינְתָא עוּמְרִי" שֶׁשָׁרָה אוּם כֻלְתוּם.

      גיבור הספר, כמי שהחסיר ימים שאמורים היו להיות נעימים וּמְעַנְּגִים - לחיות עם לילה אהובתו-, נֶאֱלץ תחת זאת, להתחתֵּן עם בת דודתו בנישואין שנִכְפּוּ עליו מכּורח הנְּסיבוֹת.

      מסֶכֶת חייו בעיראק וגם כּאן בארץ הייתה נסוּכה בשְׁלל קְשיים ובמאבָקים שֶׁרק קורא הספר עד תומו יוכל לעמוד עליהם.    

3 . שְׁכֵנוּת בין יהודים למוסלמים שיעים:

 נקדים ונאמר: בּל יִשְׁתַּמֵּע מכּךְ שבקָרְאינוּ ספר זה, נוכל לדְלוֹֹת את כל הווי החיים של היהודים בבצרה, אלא, מי שחפֵץ אכן להרחיב ידיעותיו בכך, מומלץ לו לפנוֹת אל ספרוֹ של מר דוד שגיא "יהדוּת בְמִפְגשׁ הנהריים - קהילת יהודי בצרה 1914-1952" בהוצאת כרמל - ירושלים בסיוע מרכז מורשת יהדות בבל . 

אולם גם בספרו של דוד חי "ימים חסרים" ניתן לעמוד על הווי חיים של יחסי שכֵנות טובה בין יהודים לבין מוסלמים - שיעים אשׁר שׁגְרַת החיים אילּצה אותם לשתֵּף פעולה כמו במקרה של בית הוריו של אליאס, שרק עץ תאֵנה עָנֵף הפריד בין השכֵנים. מצד אחד תלְתָה משפחת עידאוִי השיעית את הכּבָסים של ארבעת בָּניה ובכללם ח'אלד שבבגרוּתו שָׂנָא במיוחד יהודים על ענפי עץ התאנה, ומצדו השני של עץ התאנה נתלתה הכביסה של בני משפחת אליאס, ולמעלה מזה, הסבא של אליאס היה מְשׂחֵק מדי יום שֵֹשׁ בּשׁ עם עִיצָאם הַשִּׁיעי אשר בשעת פורענות כלפי היהודים מוכן היה להגֵן עליהם בגופו.

בחגיגת בר המצווה, השכנים השיעים הגישו מתנה. הילדים בשכונה שׂיחקו יחד בִּקפיצוֹת על חֶבל, בְּתופֶסֶת, בְּכדוּר, בְּג'ולוֹת ובִסביבונים. רק חבל שככל שבגרו הילדים התרחקו זה מזה  תוך שמירה על עצמאותם הדתית. מה עוד, שהצעירים היהודים חלְמו בסתר על שאיפתם לעלות לישראל ורובם השְׁתַּלבו בתנועת  הֶחָלוץ המחתרתית.

 אט אט החֵלו גם ניצני השִׂנאה בין השכנים להעמיק, אף כי במידה פחוּתה ומתונה ובניגוד לשלטונות שהכריזו מלחמת חָרְמה עליהם עד אשׁר נּאלְצוּ להיות מוּקָעִים מעיראק שאבות אבותיהם הגיעו אליהָ לפני האִסְלאם  ועם גָּלוּת יהויכין.

 4 . הווי חיי המשפחה היהודית:

  בעיראק, הסבא הוא ראש המשפחה, המבוגר בעל הניסיון והתבונה. בידו  הַמִּסְבָחָה וְהַטִּטִן בַּרְנוּטִי, הוא מְבַלּה עתותיו במשחקֵי שֵׁשׁ בּשׁ או בדוֹֹמינו - מחבוּס, לָרוב מעשן נרגילה וקורא תהלּים. הסבא הוא ראש השבט, הוא מורה הדרך כיצד לנהוג, הוא המסַפֵּר לִנכדיו סיפורים שסופם תמיד טוב  וחיובי.

 בַּבית היהודי הייתה חלוקת עבודה ברורה, האב עובד בחוץ, הילדים לומדים באליאנס: ערבית צרפתית, אנגלית ועברית בסיסית להבנת ספר התפילה, והאֵם בבית .
המאכלים כמנהגי יהדות עיראק: מאכלֵי חגים, והכֻּבּה ביום ששי. בני המשפחה לא קיצוניים בדתם, אף כי חלק מהילדים הבוגרים פחות הקפידו במצוות ובתפילות יותר מאשר הוריהם, ובכל זאת, הַשַּׁבּת - שבת והכַּשְרוּת כשרות.

הסופר מתאר את חגיגת בר המצווה, את לבוש הנשים שהיה לעתים חריג מן המקובל ובפרט אצל הצעירות, את שיחות החולין, האיחולים והדרשה כנהוג.

 לעומתם, השכֵנים בני משפחת עידאוי, מגדלים בעלי חיים ומן הבית עולים קרקורי תרנגולות, פעיית כבשים  ונעירת חמור.

על פי עדותו של אליאס משפחתו לא ניצלה מן הפרעות של הפרהוד. חָנות אביו נשדדה והמשפחה הסתַּגּרה בחדר, האב קרא תהלים, רק הצעירים אחזו בְּמַעֱרוֹכִים להגנה.

 ומאז אותן פרעות, הצטרף אריה - אחיו של אליאס אל  התנועה הציונית המחתרתית ובלילות טיפל בעליית היהודים לארץ ישראל.  

אליאס למד עם סלים בן משפחת נחמיאס שהיה גבוה, חזק וציוני נלהב. אך בבחור זה היה גם משהו מסתורי שעוד יתברר בהמשך. האֵם , כאמור, היא אֵם הבית והמטבח. הסופר מתאר את אמּוֹ כְּיָפָה, עיניה גדולות, רחבת לב, עדינה ואצילה, אשר על פיה יישק דבר בבית.

וראוי לצטט את שירי מספרי "נוֹפֵי יַלְדוּת מִבֵית אַבָּא" אודות האם  אשת החיל: 

 אֵ שֶׁ ת   חַ יִ ל

 שְׁלֹשָׁה  דְּבָרִים מַרְחִִיבִין דַּעְתוֹ שֶׁל אָדָם

וְאֵלּוּ הֵם :

דִּירָה נָאָה

וְאִשָׁה נָאָה

וְכֵלִים נָאִים.

 ( סכת ברכות נ"ז-ב)

 וְאִשָּׁה אֵשֶׁת חַיִל הִיא הַבַּיִת

עֵזֶר לְבַעֲלָהּ בִּיגוֹנוֹ בִּשְׂשׂוֹנוֹ.

אֵם יְלָדָיו שֻׁתַּפְתּוֹ

מְאוֹרוֹ וְחֻמּוֹ

צֵלַע מִצַּלְעוֹתָיו

פְּנִינָה בְּכִתְרוֹ

 
חֵן וָחֶסֶד עִמָּהּ

רֹךְ אַהֲבָה וְרֵעוּת

וְנֶאֱמָנוּת.

 
בֵּיתָהּ כִּדְמוּתָהּ

שֶׁהָאֹשֶׁר בִּזְכוּתָהּ.

 
"נופי ילדות מבית אבא"- עמוד 114

 המשפחה נהגה גם בארץ לשמור שבת, לְקַדֵּשׁ ולְזַמֵּר את מזמור אשת חיל. ואף כי מרבית יהודי בבל היו רציונאליים היו גם כאלה שהאמינו באמונות עממיות.

 מסתַּבֵּר, שאפילו צירוף מקרים גורם להעמקת האמונה באמונות עממיות אלה, וכפי שקרה ומתואר בספרו של אלי חי - לאחר שנתקלו בחתול שחור, אירעה תאונת הדרכים בה נהרגו אחותו של אליאס ובעלה.

 
5 . חינוך של "סוף מעשה במחשבה תחילה":

בפרק השלישי של הספר מתאֵר הסופר את ילדוּתו ואת ילדות שכניו המוסלמים, שלא נהֱנוּ כמו היום משֶּׁפע צעצועים ומשׁחקים אשר במחי יד נִקְנים ובַשנייה נזרקים. הילדים של אָז נאלצו ליצור משחקיהם בִּידיהם. לפיכך, יקרים היו משחקים אלה בעיניהם והם שְׁמָרוּם בְּחִיבָּה יתֵרה.

 עִיצָאם אביו של ח'אלד אִפשֵׁר לבנו להתקין עגלה על גלגלים בהּ שִׂיחק להנאתוֹ כִּכְלִי תחבורה פרימיטיבי מהיר. עגלה זו, נוצלה גם להובלת סחורה לחנותוֹ של עיצאם. מה נעים היה לו לְגוי זה לרכוֹב עליהָ ולהשׁתעֲשֵׁעַ, לגלוֹש במדרונות הכבישים. אליאס קינא בשְׁכנוֹ וגם הוא רצה להתקין עגלה כזו, אך אביו אָסר עליו פן יאונה לו רע. ח'אלד הקניט בעגלתו את אליאס ואת אחיו ומדי פעם אף פרצו קטטות תוך כדי משחקים שהגיעו לידי מכות.

 אליאס כילד בָעַר מקִנְאה למראה שְׁכֵנו עם העגלה ולכן עלתה בלִבּוֹ המחשבה לחבֵַּל בהָּ. אך למרות "שֶׁבָּא לוֹ" לעשות כן, הוא החל להפעיל את שיקּוּל הדַּעת והרציונאל שלּוֹ ושָקַל עם חבריו:

          - היוכל לעמוד בּעוֹנשׁ שעלול אביו להטיל עליו בגין חבּלָה בַּעֲגָלה של ח'אלד?         

           - האם שׁווה הנֶּזק שעלול להיגרם לאביו של ח'אלד שהשתמֵשׁ בעגלה לפרנסתו  להובלת

              סחורה לחנות?

           - מה תהיה תגובתו של ח'אלד בִּרְאותוֹ את עגלתו מרוסקת?

           - האם שווה לגרום קלקול יחסים בין שתי המשפחות השכנות?

 ובכל זאת ולמרות שקבעוּ את השעה שלש לפנות בוקר כּשְעַת השׁין לביצוע החבלה בעגלה, תוך כדי חיפושׂ השיטה האפקטיבית להריסתה המהירה: אִם תחת אופני הרַכֶּבת או לאפשרות ריסוקהּ ידָניִת. אולם סך כל השיקולים גָּרמו לאליאס לוותר על הרעיון ברגע האחרון. מאידך, למחרת, ביקשה אמּוֹ של ח'אלד מֵאִמו של אליאס כי אליאס יתנדב להסיע את העגלה עם הסחורה לחנות משפחת עידאוי כי ח'אלד חולה.

סוֹפָה של העגלה הייתה התרסקוּת תוךְ כדי דהירה כאשר עליה רָכַב אליאס עם הסחורה שהוביל שהתפזרה ברחוב. וכך תחת עונשׁ וכעס קיבֵּל אליאס התנצְלוּת מהמשפחה המוסלמית וברכה על שניצל מפגיעה. בַּשבת קרא אליאס את ברכת הגומֵל כאשר ח'אלד בכה מצַּער והאשים את אליאס כי הוא חיבֵּל בכוונה בעגלה וטען כי לא הייתה זאת תאונה בלתי נמנעת.

 6 . ביקוּר בְּאֶל עוזֵּיר:

 ההזדמנות למפגש של אליאס עם לילה היתה בְּעְִיד אֶל זִיָארָה אצל קִברו של עזרא הסופר. במפגש זה השתתף גם גורג'י אחיה של לילה. לא לחינם נערכה הפגישה ה"כּאִילּו" אקראית שׁם, כי רבים מיהודי עיראק וגם מוסלמים, האמינו שֶׁהַשׁהוּת ליד הקבר עשויה להביא לא רק מָזוֹר אלא גם פרנסה ומזל טוב לצד ההיעָנוּת המהירה למִשְׁאלוֹת הלֵּב וְהסרַת עַכָּבוֹת ומְצוּקוֹת. עֲקָרוֹת תְּלדְנָה ורווקות תינּשֵׂאנה ועוד כהנה וכהנה נפלאוֹת. עיין סִפּור פרי עטי "אָבּוּ אֶל מְגִידִל"- "בַּעַל הַצּמוֹת" בַּסּפר "מְעַל לַדְקָלִים" עמוד 58. סיפור זה הופיע גם באנתולוגיה "עֵטים וקָוים ב'" בהוצאת קס"ם שבעריכתי בעמוד 95-99 וכן, בביטאון "אַפריון" כְּתב עֵת לספרות ותרבות, בעריכת המשורר ארז ביטון מספר 48 1997 בעמודים 38-39.   ׂ

 ההיכרות הראשונה של אליאס ולילה הייתה כאשר נתבַקֵּש אליאס להתפלֵל בבית הכנסת, ובהיותו שם, תלה במקרה את עיניו אל עזרת הנשים ומבּטוֹ נתְקל במבטָהּ של לילה. מאז, נדלק פתיל האהבה ההדדי ביניהם.

 אך איך בחברה מסורתית- שמרנית של יהדות בבל, אשר לא הכירה בְעֶרך האהבה החופשית ולא בְּאהבה  מִמּבט ראשון ואשר אָסְרה לְתַנּוֹת אהבה בפומבּי, ניתן למַמֵּשׁ היכֵּרוּּת של אהבה ממבט ראשון כמו זו שהִתְרַחֲשָׁה בין אליאס  ללילה?

 במקרה דנן, גורג'י אחיה של לילה הוא שניסה להדֵּק את הקשר בין האוהבים. הוא זה שעשה נפשות ושבֵּח את אליאס אצל הוריו. ובכל זאת, היכן תִּנּוּ בני הזוג אהבתם? בּחנות של אליאס. בד בבד, ניסתה משפחתו של אליאס לְשַדֵּךְ לו  כַּמִּנהג המקובל את בת דודתו דוריס שהתייתמה אותה העת מאביה.

 המעניין הוא, שאליאס בקוראו לתומו תהלּים נתקל בפרק : "למנצֵּח מזמור לְדָוד".

פֶרק זה מזכיר את אהבת בת-שבע לַמּלך דוד, ובעת שקרא אליאס את הפרק מצא עצמו מפליג במחשבותיו ומכריז לעצמו בלחש: "לילה! את האשָּׁה שאני רוצה לשֵׂאת!". ברגעים אלה ובמקום קדוש זה עבד הדמיון שעות נוספות, עד כדי כך שאליאס חזה בדמיונו במראה מלאכים בעלי כנפים צחורות כשלג המלַמְּדים עליו סנגוריה בפני הקב"ה.

מתיאור זה למדים אנו כי רוב רובם של יהודי בבל היו מאמינים לא רק בדת ישראל אלא גם באמוּנות עממיות. 

ניצוץ ההיכרות הראשונה של אליאס עם לילה התרחֵש דווקא במקום קדוש - בית הכנסת. וכך התייחס אליאס גם לאהבתו כאקט של קדושָׁה. וראה בקשר של עם לילה קשר קדוש שזיווגו נברא בידי שמים.

7. יחס השלטונות ליהודים:

 בניגוד ליחסים היומיומיים בין השכנים היהודים והמוסלמים, יחס השלטונות ליהודים היה עוֹיֵן בדרך כלל ובפרט בשנות החמישים.
בבצרה הואשם עדס בציונות ונִתלה, והנּה בַּסיפור שלפנינו הואשם אליאס בציונות ונאסר רגע לפני עלייתו למטוס שהיה אמור להביאו ארצה. לא הועילו הפצרות אִמּו ולא ניסיונותיהָ  לשחֵד את ח'אלד השוטר על ידי צְרור זְהבָהּ לשִיכּוּך כַּעֲסוֹ, פעולּה שהגְדישָׁה את הסאָה, שהרי ח'אלד השוטר נטל לידיו את צרור הזהב וטען בפני אמו של אליאס  כי ממילא אסור לעוזבים את עיראק ליטול עימהם כסף רב, זהב ותכשיטים.

 רגע מעצרו של אליאס והפרֵדה מבני המשפחה לפני העלייה למטוס, הדהים את אליאס ועוד יותר הכביד עליו ניתוּק הקּשר עם לילה.
 
ודווקא כאשר משפחתו עולָה ארצה והוא נותר קורבן במאסר בעיראק, מיהרו השלטונות לְפַבְרֵק הַאֲשׁמות כלפיו כְּמֵסית כביכול אזרחים לעזיבת המדינה ובשל כך השליכוהו לכלא "עמאדייה" בצפון עיראק לתקופת מאסר  של שנה וחצי.

 המסַפֵּר היטיב לתאר בפרק 15 את התנאים בכלא המיוחד שכתליו מלאי טַחַב. האסירים בבית כלא זה מהווים אובייקט לעינויים, בפרט עינויים בידי 'ְעַספור הרשע' אשר היה מַכּה אותו באכזריות ובהתעללות סדיסטית ומסַפֵּר שקרים על ארץ ישראל כדי לְצעֵר את אליאס שהתגעגע אותה העת לבני משפחתו.

 כמובן, בתנאי המאסר רַבּוּ הגעגועים וההִרהורים אודות לילה האהובה, אודות המשפחה ואודות החיים בארץ ישראל. אולם, בכלא היו גם שומרים אנושיים כמו ח'ליל שהיה נשׂוי ליהודייה שהִתְאַסְלְמָה, ובשל כך הוא בלט באנושִׁיותו וביחסוֹ החיובי לאליאס. ח'ליל הוא גם זה אשר בישֵּׂר לאליאס כי גורם זר התערֵב לשחרורו. כמובן שאליאס נפרד מח'ליל באמרו: "אתה היית קֶרֶן הָאור בַּמָקוֹם האפֵל הזּה." 

עם שחרורו מהכלא, עלה סוף סוף אליאס לארץ ישראל דרך טורקיה והצטרף אל המעברה בה שהו בני משפחתו.

 
8 . החיים במעברה:

 פֶּרק  שלֵם (פרק 17) מְיחֵד הסופר לָחיִּים במעברה: בּוץ, אוהלים, פְתיליות, פְרימוסים, גִּיגיּות, עבודת דַּחַק, קיצּוב, תְּלושי מזון, נשִׂיאַת מַים מבִּרְזיוֹת, העְדֵּר בתי שימּוש וטיפוסים מוזרים כְגדעון -אל - שָלַוְלָיו שדווקא הוא "משוגע העיר" עָשָׂה מַעשה גבורה והציל בַּת משׂרפה, וכן אִבְתִסָאם - רווקָה שגרה בצריף ששָׂרפו לה את הצריף עקב כך שהואשמה כמְגַּדֶּלֶת נחשים, כך שבמשך כחודשים הייתה הומלסית עד שלבסוף מצאה לה מחסה בצריף אחר. 

 התנאים הבראשיתיים המעברתים המציאו מצבים מוזרים שלא מן העולם ההגיוני הרציונאלי. מצבים שגָּרמו לאיבוד זהויות. ומי שהיה בעיראק חָשוּב, כמו אהרון בנו של חכם מְנָשׁה מִבַּצרה שהיה מכובּד בְעירו, הָפך לְנִקְלה.  לעומתו, מי שהיה עני בעיראק סיפֵּר במעברה שהיה  עשיר מופלג ומכובד.

רבים מדרי המעברה חלמו לצאת אל שיכון ולשַׁפר את תנאי חייהם ופרנסתם.

עוד על חיי המעברה ניתן ללמוד מעיון בסִפְרִי "אֹהָלִים" שהופץ בְּהוצאת אל"ף בשלוש מהדורות.

רק בשנת 1955 חל מפנה אצל אליאס גיבור סיפורינו, בעת הבחירות לכנסת השלישית בישראל - אז גויס אליאס לשירות במודיעין אשר שינה והיטיב את מצבו.
 
 9 . השְׁליחוּת לְלונדון

על אליאס גיבור הספר מוטּלת שליחוּת מטעם השב"כ להביא מידע מִתַוְפִיק רָשִׁיד העיראקי, איש חשוב בשירות הביטחון העיראקי שהיה מאושפז בבית חולים בלונדון. הגיבור שלנו מְסַפֵּר על מילוי שליחות זו בהצלחה מרובה שֶׁשְׂכָרָהּ לעתיד היה חיוני לביטחון ישראל ואף הביאה בסופו של דבר לנחיתתו בארץ של  טייס מטוס מיג 21 עיראקי אשר עָרַק מֵעיראק לארץ.

  10. אהבה נכזבת ונאמנות

 אף כי אהבת הנעורים של אליאס ללילה לא התְמַמּשָׁה והוא נאלץ בעל כורחו להינשֵׂא לבת דודתו דוריס עמה הקים משפחה, אליאס לא בָּגד באשתו גם כשמצא סוף סוף את אהובתו לילה.

הדילמה היתה האם אכן ניתן לאהוב שְׁתי נשים בו זמנית? האחת היא דוריס אשתו ואם ילדיו והשנייה לילה אהובת נעוריו.

אכן, לְזוגיות מוצלחת דרושים שניים. הִנּה דוריס תרמה להצלחת הזוגיות בכך שהתייחסה יפה  אל יְריבתהּ האומללה לילה.

 התנהגותה זו של דוריס היא דוגמה לְאצילות נפש, לְנֶאמנות לַמּשפחה וּלשמירה על יציבוּתהּ.  למרות שהנישואין של אליאס ודוריס לא נרקמו מאהבה, הם עָמדו לאורך זמן ולא התפרקו. אחת הסיבות לכך נעוצה בתרבותם של יהודי בבל לפיה המשפחה היא ערך עליון ואין ממהרים לפַרקהּ גם אם הזוגיות הופרה. הנאמנות והמחויבות לבת הזוג, הוכחה גם כאשר דוריס הייתה מאושפזת כחצי שנה ללא הכּרה ואף כי חמּוֹתו של אליאס נָטְלָה על עצמה  את הדאגה לַבּית ולילדים. אליאס טיפל במסירות באשתו, סיפר להּ בגלוי על אהבתו הראשונה ללילה, ואף על פי כן סיים באומרו לה שגם אם הֶהרים ימוּשׁוּ והגְּבעוֹת תּמוּטֵנָה, חַסְדו מֵעִמָהּ לא יָמוּשׁ!

 אכן! נאמנות מופתית של אליאס לאשתו, רעייתו שותפתו ואם ילדיו. זוהי התנהגות אצילית שראוי כי נחקה אותה גם בימינו.  ואין זה אומר שאליאס נטש את אהבתו הראשונה ללילה, אדרבא הוא חולם בלילה על אשתו ועל לילה כאחת.

 יש להניח שמסירות הבעל לאשתו החישה את החלמתהּ. עובדה, היא פקחה יום אחד את עיניהָ, קמה ממיטת חוליה ושבה אל ביתה.

11. מַאֲסרוֹ שׁל אליאס:

 הסיבה הגלויה למניעת עלייתוֹ של אליאס לִמְטוס העלייה לארץ ישראל הייתה האשמתו בְּהסתת עיראקים לַעזוב את עיראק. הַאֲשמה מגוחכת כאשר הפרלמנט העיראקי חוקק את חוק הויתור על האזרחות תוך שנה למי שֶׁחפֵץ בכך. אך האמת שמניעת עלייתו ארצה נבעה מסיבה רומנטית. סלים, חבֵרוֹ של אליאס אשר חָשַׁק בְּלילה, יָדע כי אליאס ולילה מאוהבים ורצה להפריד ביניהם כדי שהוא יזכה בַּיָּפָה. לכל הדעות מעשה נבזי. רק מאוחר יותר התברֵר לאליאס כי סלים היה גם משַׁתֵּף פעולּה עם השלטונות העיראקיים והוא זה שהסגירו לידיהם. לכן, למרות חשדותיו כלפי סלים, הצליח אליאס לסגור מעגל ולאַמֵּת את חשדותיו בשיחה שניהל עם ח'אלד בְּבצרה, לאחר שובו אליה בזמן הכיבוש האמריקני. ח'אלד הודָה כי אליאס נֶאֱסר בגין שאיפת סלים לְהַרְחִיקוֹ מִלּילה. המעניין הוא שסיבה זו לא הייתה נהירה לאליאס, אלא לאחר נישואיו ועלייתו ארצה.

 מסתבר על פי סיפור זה שהיו יהודים בודדים כמו סלים, אשר שִׁיתּפוּ פעולה עם השלטונות העיראקיים נגד היהודים.


12. סוֹדָהּ שֶׁל לילה:

 לילה אהובת נעוריו של אליאס נעלמה מישראל גם לאחר שאליאס עלה ארצה והתחתן עם דוריס. שנים חלפו מבלי לדעת מאוּם אודותיהָ, עד לשנת 1967  לאחר מלחמת ששת הימים, אז  נודע לו דרך אשתו דוריס כי לילה נישְׁאה לְסלים בעיראק, אך לאחר שזה שנפטר מהתקֵף לב היא הגיעה ארצה. המעניין בסיפור הוא שדווקא דוריס היא זו המַמְליצה בפני בעלהּ לָלכת לבַקֵּר את אהובתו משכבר הימים.

 מסתבר כי סלים הוליך שולל לא רק את היהודים בהם בגד ולא רק שגָרַם לְמאסרו של אליאס, אלּא גם אָנַס את לילה וְעִבֵּר אותהּ וכך אִלֵּץ אותהּ להתחתן אִתּו ולהַגֵּר ללונדון .

דמותו של סלים בסיפור ובחייו של אליאס היא האנטי-תזה של אליאס: בּוגדנות תחת נאמנות, נִבזות כנגד אצילות,  פַזרנות, ראוותנות ותחבּולות כנגד צניעות, יושר וענוָה.

 ערב אחד, בעת שצפה אליאס באירוּעַ (חַפְלָה) בטלוויזיה שבו הסתבר נכחה גם לילה. אליאס שמע את שירה של הזמרת 'אוּם כּולתוּם' "אִנְתָּא עוּמְרִי" ומילות השיר עוררו בו סְערַת רְגשות עמוקה והציפו את זיכרונות אהבתו ללילה.

שיר חָשוּב , מוכּר ואָהוּב זה הוא רב משמעות: "אִנְתָּא עוּמְרִי" במוּבן: "אַתָּה כָּל חַיַּי!" יצירה פופולארית של אַחְמד שָׁפִיק כָּאמל שהולְחנה על ידי הזמר והמלחין המפורסם:  מוחמד עַבְד אֶל וָהאב, זוהי יצירה בניב מצרי עממי.

את מלוא מִלּוֹת השיר תִּמצאו בתרגום עברי בספרו של מר צבי גבאי  "השירה - האימפראיליזים היפה" בעמוד 113.

 
מַבָּטֶיךָ הֶחֱזִירוּנִי אֶל הַיָּמַים שֶׁחָלְפוּ

לִמְּדוּנִי לְהִתְחָרֵט עַל הֶעָבָר וּפְצָעָיו

אֶת שֶּׁרָאִיתִי לִפְנֵי שֶׁרָאוּךָ עֵינַי

חַיִּים אֲבוּדִים הָיו לִי

וָכֵיצַד יְחֻשְּבוּ כִּימֵי חַיִּים!

 
...

הוֹי! אַתָּה הַיָּקָר מִכָּל יָּמַי

הַיָּפֶה מִכָּלִ חֲלוֹמוֹתַי

קְחֵינִי- נָא  בְּחֶמְלָתְךָ

קְחֵינִי!

מֵהַמְצִיאוּת וְהַרְחִיקֵנִי

רָחוֹק רָחוֹק

רַק אֲנִי וְאַתָּה

הַרְחֵק מִכָּאן

לְבַדֵּנוּ.
לילה חָשָה אז שֶׁיָמֶיהָ עם סלים היו ימים חסרים, אבודים. ואילו אליאס חָשׁ כאילו דברי אום כולתום בוקעים מגרונה של לילה.  מִלּות השיר נשמעו כאקטואליים, ולכן לילה לא יכולה היתה עוד להתאַפֵּק ובאמצע השיר קמה ועָזבה את החפְלָה כְּשעיניהָ דומְעות ומִטפחתהּ בְּידָהּ .

 הזדמנות אחרת למפגש בין לילה ואליאס הייתה בְּשוֻק הכּרמל. פגישה אקראית שגָּרמה לאליאס להתלבֵּט בין השֶׂכֶל לרֶגשׁ. הִגְיוֹנוֹ אמר: היא נָטשה אותך, למה להמשיך ולְהִיִפּגֵּשׁ  עִמָּהּ ? מאידך, רִגְשׁו אמר: גש וחַבְּקֵנּה ואפילו בנימוס. כמובן שהרגש ניצח.

  לילה, מסרה לידי אליאס מכתב שנִכְתּב על ידה לפני כ- 15 שנים אך לא נמסר לו בעת כתיבתו ובו הסבירה את פֶשֶׁר התנהגותָהּ. לכאורה, נשארה היא נאמנה להַבטחתהּ והִצְטערה על מאֱסָרוֹ, חייה בלונדון היו קרים ומנוכּרים ובלבהּ סערה.  במכתבה היא כותבת לאליאס כי היא עדיין נאמנה לו בלבה ובאהבתה ושהיא תכננה כי עִם הגעתהּ לְשַׁער העלייה תמתין לו.  אולם סלים, ניסה תחילה לעזור לה כביכול אך לבסוף החֵל לפעול כדי להרחיק מתודעתהּ את אליאס . סלים הפעיל לַחץ גם על משפחת לילה  שּׁתֵאַלֵּץ אותהּ להתחתן עִמו.

 המִנְהָגים והַמְקֻבָּלוֹת של אז היו שלא מַמְרים את פי האב פָּעַלו לְטובת סלים. לילה התעקשה שלא לבגוד באהובה, אך סלים בעורמה מָשַךְ אותה אל בֵיתוֹ ואָנס אותהּ. והנּה, ללא חתונה, נמצאה לילה בהריון ולא היה לה מָנוס אלא להתחתֵן. זו היתה מעין גְּזֵרַת גורל עבורה. 

 
13 . פֶּשׁר סוֹדָהּ של בֵּרְטָה

 ברטה אחותו של אליאס הייתה בת 32 ועדיין רווקה, דבר שלֹא היה מקובל בקהילה היהודית העיראקית, היות ובהגיע בת לפִרְקהּ היא חייבת להינשֵׁא. בארץ, היתה  ברטה חָיָה עם בחורה בשְּׁם ציפורה ימים רבים עד אשר נפרדו. המשפחה לא הבינה את פשר המגורים המשותפים של ברטה וציפורה. הייתכן כי ברטה היא לסבית? מושג שלא היה ידוע ולא מקובל בקהילה העיראקית. תחילה, לא חשְׁדוּ בִּכְשֵׁרִים וסָברוּ כי אך טבעי שבחורה תתגורר עם בחורה ולא עם בחור, ודווקא באותה עֵת של מצוקת דיור. אך לאלה שֶׁתָהו אודותיה אמרה ברטה כי היא לא אוהבת גברים.

 נשאלת השאֵלה לא אוהבת ברטה גברים? מסתַּבֵּר שיש דברים בְּגוֹ!

דודהּ שִמעון "נָגע" בהּ על כּורחה ובניגוד למקובל בחברה מסורתית דתית. אילוּלֵא כְּניסתהּ המקרית של דוריס למטבח באופן שהבהיל את הדּוֹד וגרם לו לעזוב מיד, מי יודע לאן היו מגיעים הדברים?

מאז אותה הטראומה,  ברטה החֵלה להִתרחק מִגברים ולשְׂנוא אותם. ורק כאשר העזה ברטה לספר למשפחתה על האירוע נגוֹלָה האֶבן מֵעל לִבּהָּ, וכעבור זמן מה היא התחתנה.

 14. ההתייחסות לְעֶרֶשׂ היַּלְדוּת:

אליאס שמש ניצל את הכיבוש האמריקאי לעיראק  כדי לבקֵּר בעיר בצרה, לסגור מעגל, לברר תמיהות שנתקל בהן בחייו ולאַמֵּת חֲשדות.

 בהגיעו לבגדאד, מצא עיר שונָה מזו שׁידע קודם. משָּם נסע בָּרכבת לבצרה עירו, אל משפחת עידאוי כדי להיפגש עם שכֵנו משִׁכבר הימים ח'אלד. מביתו הקודם של אליאס רק עץ התאנה איננו. בפגישותיו בבצרה נודע לו כי סיבת מאסרו היתה על פי דרישתו  של  סלים, שהיה משתף פעולה עם השלטונות העיראקיים, ובמלים אחֵרות היה 'בוגד'. בגידתו של סלים כואֶבת כבגידת  המלך דוד באוריה החתי,  כדי לזכות בנאווה בנשים.

כמובן שהזמן לא קפא על שמריו ובית הכנסת הפך למסגד. ח'אלד החזק, היה עתה נְכה לאחר שעבר אירוע מוחי.

 ובאשר להרגשת הגיבור אליאס ביחס לביקורו בעיר שממנָּה הִגֵּר, היחס הוא דו- ערכי. מצד אחד הוא אזרח ישראלי, מאידך יש לו בכל זאת זיכרונות ילדות מן המקום בו היה חי ובו נרקמה הוויית ילדותו.

מעניין מקרה דומה שאירע לרעייתי ילידת מרוקו עת ביקרה בעיר הולדתהּ קזבלנקה וכך תיארתי את תחושותיה :

 שִׁיבָה / ע ז ר א  מ ו ר ד

 כְּצִפּוֹר שָׁבָה אֶל קִנָּה

חָזְרָה אֶל סִמְטְאוֹת הַ"מֶּלַאח".

סֶרֶט חַיֶּיהָ הֻחְזַר כֵּבְוִידְאֹו אֶל רֵאשִׁיתוֹ,

לִתְהוֹת אַחַר שְׂרִידֵי חֲוָיוֹתֶיהָ

וְקִבְרוֹת בֵּית אֲבוֹתֶיָה.

 
עָיִן דּוֹמַעַת, לֵבַב הוֹמֶה

נִזְכֶּרֶת בְּפְרָטֵי בֹּקֶר חַיֶּיהָ

מִתְמוֹגֶגֶת בְּגַעֲגוּעֶיהָ.

 
הֲיוּ יָמִים...

צְעִירָה הָיְתָה וְרַכָּה

וְלֹא עֲמוּסַת חֲצִי-יוֹבֵל שְׁנוֹתֶיהָ

נְטוּעָה הָיְתָה בְּבֵית אָבִיהָ

וְנֹופֵי יַלְדוּתָהּ.

 
וּבְכֹל זֹאת עֲדָיִן קְרוּעָה

בֵּין אָז לְהַיּוֹם

רֶגֶל פֹּה רֶגֶל שָׁם

וּמַשְּׁהוּ מַשְּׁהוּ בַּלֵּבָב

עֲדָיִן חַם.

 
קזבלנקה 1987.

 15. סגנון הכתיבה

 הסיפור כתוב בשפה ברורה, קלה וקולַחת, לא משעממת, משולבים בהּ דיאלוגים מעניינים. עלילת הספר מתפתחת אט, מעלה תחילה רָזִים, שבהמשך עומדים על פִשְׁרם. הסופר מבטֵֹא תחושות כְֹאב, מתח, אהבה, אכזבה וגעגועים.

בפתיחת כל פרק תיאור מעניין המכין את הקורא לזירת האירוע. לא מעט קטעים יפים במיוחד כמו בעמוד 94 אודות החרוב שאצל קִברו של עזרא הסופר.

הסופר מדייק בזמני ההתרחשוּת של הסיפור, הנה דרך משל בפרק 26 כאשר מתאֵר את חג הפסח בְּצֵל סכנת מלחמת עולם של  שנת 1962 תוך שהוא מזכיר את משבֵּר קוּבָה והנשיא קנדי, או בפרק שאחריו, בו מתאר הסופר את אווירת מלחמת ששת הימים ואת הקריינית המפורסמת רְאוּמָה אלדר מכריזה בקולהּ ומדווחַת כי ג'מאל עַבְּד אָל נָאצֵר נשיא מצריים הוֹרָה על הכנסת כוחות לסיני.

 הסופר משלב תוך כדי סיפור גם ביטויים יהודיים עיראקיים מקוריים. התיאורים הם אוטנטיים ונכונים לזמנם, הן מחיי יהודי העיר בצרה  והן מחיי הארץ .

 

16. סיכום:
 
"ימים חסרים" הוא ספר מעניין, סגנונו מתון, כתוב בחן, בו מְתַבֵּל הסופר מנהגים, תרבות  ואמירות שהיו מקובלים ונהוגים אצל יהודי עיראק. אף כי המתואר בספר הוא בדרך כלל אישי, המחבֵּר כְּבן משפחה עיראקית טיפוסית ממוצעת מְלַמֵּד גם על  הכּלל.

 אף כי הספר הינו פרי דמיון הסופר ואינו אוטוביוגראפי הרי הרקע   שלו הוא היסטורי אמִתִּי, גיבור הספר מסַפר חוויותיו האישיות שנעים ומהנה לקרוא אודותן. 

                                                                                       עזרא מורד

                                                                                  28 ספטמבר 2011