אני מקנא בעולים מברה"מ. הם התאקלמו היטיב בארץ, מדברים עברית מצוינת - עם מבטא פעוט, החביב בעיניי, יליד ארץ סלאבית - אבל אם גוברים עליהם הגעגועים לדבר, או לשמוע את שפת אימם, בכל אשר יפנו בארץ, ימצאו כאלה אשר ברצון רב יפטפטו עמם וגם ובקלות ימצאו גם תחנות רדיו, או טלוויזיה, המשדרות חדשות, שירים, או תוכניות בידור ברוסית ועיתונים, ספרים בשפת עמם.

עקב סיבות היסטוריות, שלא כאן המקום לפרטן, אני שייך לשתי קבוצות לשון קטנות, אשר מצבן שונה בתכלית השינוי. נולדתי בסלובקיה, אבל בארץ הולדתי חיו מלכתחילה מעט יהודים וגם אלה הושמדו בחלקם הגדול בשואה. בארץ יש כמה מאות אנשים (אני מעריך) שעלו ארצה מסלובקיה, יש לנו את התאחדות יוצאי סלובקיה, המוציאה לאור רבעון בן עמודים ספורים בעברית, בו מופיעות לפעמים שורות אחדות בסלובקית. בארץ פועלת גם שגריגות סלובקיה, אשר בערך פעם בשנתיים מזמינה את אלה הנמצאים ברישומיה לערב תרבותי, פגישה עם משורר, תערוכת צייר, או סרט, ותו לו. אינך יכול למצוא בארץ ספר סלובקי, לקרוא עיתון, לקלוט תחנת רדיו (באינטרנט כמובן ניתן לבצע את כל אלה) ורק לעתים רחוקות יוצא לנו לדבר בשפתנו. רוב יוצאי סלובקיה נשואים לבני זוג שאינם מדברים סלובקית ועל כן שפת דיבורנו היא בד"כ עברית וטוב שכך הדבר.

קבוצת הלשון השנייה, ההונגרית, הרבה יותר גדולה, אם כי בעשרות השנים האחרונות נשחקה כמעט לחלוטין. בשנות ה-50, ה-60 של המאה שעברה, היו בארץ חיי תרבות שוקקים, שמאחוריה עמדו כמה מאות אלפים עולים דוברי הונגרית (נוסף ליוצאי הונגריה, גם חלק מיוצאי סלובקיה, רומניה, יוגוסלביה, אוקראינה, אוסטריה). מיעוט זה נעלם בדרך כל בשר ואני מרגיש את עצמי לעתים כאחד המוהיקנים האחרונים. יש לנו עדיין עיתון יומי קטן, (אינני יודע מי הם קהל קוראיו, אני לא נמנה עליו וגם אף לא אחד ממכריי) אשר שפתו אינה ההונגרית העכשווית ומשקף בעיקר תרבות שנכחדה. בצפת קיים המוזיאון הנהדר למורשת היהדות הדוברת הונגרית, אבל כדרכם של המוזיאונים תפקידו לשמר את העבר.

עתה חלה התאוששות מסוימת בכיליון האיטי הזה. לקראת סיומה של השנה שעברה נוסדה בגבעתיים הספרייה ההונגרית ע"ש העיתונאי הישראלי ממוצא הונגרי דוד דרורי. הספרייה נוסדה על-ידי קרן הרשומה בהונגריה בשם דיאספורה (תפוצה), יש בה עד עתה כ-2500 כותרים והיא ממוקמת באחד מחדרי דירה פרטית. משפט אופייני למצבם של דוברי ההונגרית בארץ באתר הספרייה: "לקוראינו המבוגרים, או כאלה שמסיבה כלשהי אינם יכולים להגיע לספרייה, נביא הביתה, על פי בקשתם, את הספר המושאל". 

אתמול, ה-11 באוקטובר, נערכה בספרייה "מסיבת קוקטייל" עם הסופר ההונגרי היהודי szántó t gábor, עורך כתב העת "szombat" (שבת), לרגל הופעת ספרו החדש (בהונגרית) "השלישייה המתוקה". באירוע השתתפו כ-25 איש והופתעתי לראות ביניהם מספר צעירים סימפאטיים, ביניהם גם בעלי הדירה. במפגש נוהלה שיחה ערה אודות הסופרים ההונגריים (הרבים) ממוצא יהודי, שברובם מחשיבים את עצמם כסופרים הונגרים ולא כיהודים-הונגרים, בהנחייתו של נספח התרבות של שגרירות הונגרייה בישראל (אשר שלח לי גם את ההזמנה לאירוע), אטילה נובאק. באירוע נמכר גם ספרו של הסופר סאנטו.

אינני יודע אם אמנה על קוראי הספרייה, אבל אני שמח על האפשרות, להעביר בבוא הזמן את אוסף ספריי ההונגריים לרשותם. ילדיי ואף אחד מבני משפחתי הקרובים לא יודעים הונגרית ודעתי היא כי ספר חי, כל עוד יש אדם שפותח את דפיו ושותה בצימאון את הכתוב בו. אינני רוצה, כי ספריי יגוועו.