בביתו  במדבר

מאיר שלו

לאחר שהתגברתי  על ההתחלה המבלבלת והדמויות המשונות ולמדתי  להבין אותן רק אז  הרגשתי  שהעלילה מתחילה לתפוס ולעניין אותי וזאת למרות שלאורך כל הספר הדמויות נשארו בעיני משונות ויוצאות דופן.

חשבתי לעצמי מדוע התנהגותן ומעשיהן של חמשת הנשים  המופיעות בספר (האשה הגדולה) וכן  פעילותם  של שאר גיבורי הספר פשוט לא טבעיות ולא מקובלות והגעתי למסקנה שהסיבה נובעת בגלל שבעצם כולן הרי מתוארות  מנקודת מבטו והבנתו  של ילד קטן -   רפי, עד  שאפילו אחותו אמרה עליו שהוא שומע ורואה הכל אך אינו מבין דבר וזאת הסיבה לדעתי שכל הדמויות נראות מוגזמות ומוזרות כאילו פועלות מתוך חלום.  לדוגמא: האשה השחורה שהיא בעצם אלמנה משחקת עם ילדי השכונה במשחקי ילדים,

הסבתא, האמא, האחות, האשה האדומה, פחדים מהחתול הצהוב (מפלצת) ,  והשומר בבית חינוך עיוורים (רוצח) ,  כולם מתנהגים מוזר וכמו בחלום ולא מצאתי בהם רגשות טבעיים אמיתיים  ולא רגשות שמחה והתלהבות (רק אצל הסתת הזקן אברהם מצאתי  רגשות אהבה אמיתיים).

הסופר מאיר שלו בשפתו העשירה והמיוחדת יוצר עבור הקורא מעין פאזל של דמויות שמשתלבות זו בזו קדימה  ואחורה בזמן ורק לקראת סוף הספר  מתקבלת תמונה ברורה של ההתרחשויות  כפי שהיו באמת  והפעם מנקודת מבטו המבוגרת והמבינה של הקורא . וההוכחה לכך נמצאת לקראת סופו של הספר כאשר כל הדמויות שמופיעות בעלילה   מתבהרות ולפתע  כאילו קורמות עור וגידים ולכל הנפשות משתייכות ולכולן  יש פתאום שמות : האשה העיוורת  המפחידה היא רחל הידועה,  והיא שואלת "מי כאן חנה?"  וחנה  נקראת אמו של הגיבור  והיא גם מסבירה: "אמא שלי שולמית (זו הסבתא) ואסתר אחותי את זוכרת אותה ? ( האשה השחורה),  "ולאה הגיסה של אחותי " (האשה האדומה) והילדים שלי רפאל ומיכל"  והנה סוף סוף  אנו מגלים שלאחותו   קוראים מיכל.

הילד רפי יוצא  לביתו במדבר   למקום שבו יוכל להיות לבדו ויצליח להתבגר וסוף סוף אולי יצליח גם להשתחרר מהחממה הנשית שחנקה בו כל התפתחות אישית וטבעית.

העלילה מתרחשת בירושלים בשכונת קרית משה  הממוקמת  בין שלושה מבנים ידועים כמו "בית חינוך עיוורים" , "בית המשוגעים"  ו"בית היתומים" ואין ספק שמבחינה סמלית הם נמצאים באוירת הספר ובעיקר הם משתקפים  בעלילה  בגיבורים ובדמויות.

חיה הלר